הורות בזמן מלחמה: מדריך פרקטי ומותאם למציאות של מלחמה

הורות בתקופה של עימות ביטחוני רחב מציבה אתגר כפול: מצד אחד, גם ההורה עצמו חש חרדה, דריכות וחוסר ודאות. מצד שני, הוא נדרש להיות עוגן יציב עבור ילדיו.

החדשות האינטנסיביות, האזעקות, השיח הציבורי והחשיפה לרשתות החברתיות מייצרים עומס רגשי משמעותי על ילדים בכל גיל.

המאמר שלפניכם מבוסס על עקרונות פסיכולוגיית הטראומה, תיאוריית ההיקשרות ומודל החוסן הרב-ממדי BASIC Ph שפותח על ידי מולי להד, ומציע כלים יישומיים להתמודדות הורית בתקופה זו.

1. הילד כ"ברומטר" רגשי - ויסות ההורה קודם לכל

מחקרים מראים כי תגובת הילד לאירועי חירום מושפעת ישירות מתגובת המבוגר המשמעותי.

הילד אינו מגיב רק לאזעקה או לכותרת בחדשות, אלא לפרשנות שהוא קולט בדרך: טון הדיבור, שפת הגוף, רמת הדריכות של ההורה. לפני שאתם ניגשים להרגיע את הילד, עצרו לרגע.

בצעו נשימה עמוקה, קרקוע חושי קצר או שתיית מים איטית. ויסות עצמי של ההורה מוריד את רמת העוררות הגופנית, ומאפשר שידור אמין של מסר מרגיע.

2. תיווך מציאות בזמן מלחמה – אמת פשוטה, לא הצפה

הילדים שומעים, רואים וקולטים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. המטרה אינה להסתיר, אך גם לא להציף.

עקרונות תיווך נכונים: תנו מידע קצר וברור, ענו רק על מה שנשאל, הדגישו שיש תוכנית פעולה. במקום לומר "יהיה בסדר", עדיף לומר: "אנחנו נכנסים למרחב המוגן כי הוא שומר עלינו. אנחנו יודעים בדיוק מה לעשות."

חשוב להבחין בין פחד לסכנה: אפשר לפחד, וזה טבעי. כרגע אנחנו מוגנים.

3. חשיפה למדיה – טראומטיזציה משנית

במלחמה קיימת זרימה בלתי פוסקת של מידע ופרשנויות. חשיפה לא מבוקרת, במיוחד דרך רשתות חברתיות, עלולה להעמיק חרדה גם ללא חשיפה ישירה לאירוע.

המלצות ברורות: לא להשאיר חדשות פתוחות ברקע, לא לאפשר מידע חופשי. לצרוך מידע בזמנים קבועים ומוגבלים, לתווך כל מידע משמעותי. המוח של ילד אינו בנוי לעיבוד רציף של איומים.

4. שימוש במודל BASIC Ph והתאמת הכלים לילד

מודל BASIC Ph מציע שישה ערוצי התמודדות. כל ילד נשען על ערוצים אחרים.

 B(Belief) - אמונה וערכים: חיזוק תחושת משמעות, אמונה בכוחות המשפחה, במסגרות שמגנות עלינו.

A(Affect)  - רגש: עידוד, שיתוף, בכי, חיבוק, שיח רגשי פתוח.

(Social) S - חברתי: שיחות עם סבים וסבתות, שמירה על קשר עם חברים, תחושת שייכות.

 I(Imagination) - דמיון: משחקי דמיון, ציור, כתיבה, הסחות יצירתיות.

 C(Cognition) - חשיבה: מתן ידע מותאם גיל, לוח זמנים מסודר, הסברים ברורים.

 Ph(Physical) - גוף: פריקת מתח דרך תנועה, ריקוד, משחקי כדור בבית, נשימות. כאשר מזהים את ערוץ ההתמודדות החזק של הילד, ניתן לחזק אותו ולשלב ערוצים נוספים לפי הצורך.

5. התנהגויות נורמטיביות במצב חירום – ואיך להגיב

רגרסיה: חזרה להרטבה, היצמדות או צורך מוגבר בקרבה. תגובה– הכלה מלאה. אין ביקורת ואין ענישה. זו תגובת הגנה זמנית.

שאלות חוזרות: ניסיון להשיג שליטה דרך מידע. תגובה – לענות שוב, בקצרה ובעובדתיות.

התפרצויות רגשיות: פריקת מתח שנאגר. תגובה – תיקוף הרגש ושמירה על גבולות ברורים.

משחקי מלחמה: דרך טבעית לעיבוד חוויה. תגובה – לאפשר ואף לעודד. המשחק הוא מנגנון עיבוד בריא.

6. איים של שגרה בתוך אי ודאות

המוח זקוק לסימנים של נורמליות. גם אם מערכת החינוך משתנה או יש אזעקות, חשוב לשמור על שעות שינה קבועות, ארוחות מסודרות, זמן משפחתי יומי, מטלות קטנות לילדים.

תפקידים קטנים מחזקים תחושת שליטה. לדוגמה: "את אחראית לוודא שיש מים במרחב המוגן." ילד שמרגיש פעיל - מרגיש פחות חסר אונים.

7. ילדים עם קשיי קשב בתקופת מלחמה

במצבי מתח מתמשך תיתכן החמרה בתסמיני קשב, כמו חוסר שקט, קוצר רוח או קושי להתמיד במשימות.

במצבים כאלה אפשר לקצר משימות, לשלב תנועה, להציב גבולות ברורים אך רגועים, ולהשתמש במסך באופן מבוקר ולא כתחליף לוויסות. העומס הוא נוירולוגי, לא בחירה התנהגותית.

8. מתי לפנות לעזרה מקצועית

יש לפנות לייעוץ כאשר מופיעים: חרדה מתמשכת הפוגעת בתפקוד, סיוטים קבועים, הסתגרות חריגה, שינויים חדים באכילה או בשינה, ניתוק רגשי מתמשך, פנייה לאיש מקצוע היא צעד אחראי ומגן.

*

לא נוכל לשלוט בהתפתחויות הגיאופוליטיות, אך נוכל לשלוט באקלים הרגשי בבית. החוסן של הילדים אינו נבנה מהיעדר פחד, אלא מהחוויה שיש מבוגר שמכיל את הפחד.

גם אם אתם מודאגים, אפשר לומר: "גם אני קצת דואג, אבל אנחנו יחד, ואנחנו יודעים מה לעשות." 

בתקופה של מלחמה, המשאב החשוב ביותר של הילדים הוא היציבות הרגשית שאתם מקרינים. זהו העוגן שיישאר איתם הרבה אחרי שהכותרות יתחלפו.

אורית סינה חדד היא פסיכותרפיסטית, מטפלת רגשית ב-C.B.T, יועצת נישואין ומשפחה, מתמחה בלקויות למידה ו-ADHD, מנחת קבוצות, הרצאות וסדנאות, מטפלת במחלקת חש"ן של הידברות.