"כיסא הגלגלים לא גורע מהתחפושת, הוא משלים אותה": משימת החיים של מיכל בן שבתאי

איך הופך כיסא גלגלים למטוס סילון? איך הוא משתנה ברגע אחד לדוכן עמוס בתפילין, לחבית דבש מתוקה, או לרכב חגיגי של הכנסת ספר תורה? עבור מיכל בן שבתאי, אשת הייטק במקצועה, ו'קוסמת' של תחפושות לקראת פורים, אלו לא שאלות תיאורטיות אלא משימת חיים.

הכל התחיל כאשר באחד הימים הזדמן לה להתנדב בבית איזי שפירא, והיא חזרה משם מוצפת באושר לא רגיל. "הרגשתי סיפוק עצום שזכיתי לתרום מעצמי לילדים מיוחדים, וסיפרתי על כך לבתי", היא נזכרת. "הבת התפלאה: 'אם את כל כך נהנית, למה שלא תתנדבי גם בעיר מגורינו, חיפה? הרי גם כאן יש לא מעט ילדים עם צרכים מיוחדים'. חשבתי לעצמי שהיא צודקת, ומכיוון שאלו היו הימים של ערב חג הפורים, החלטתי לעזור לילדים המיוחדים להתחפש".

תחפושות מתגלגלות

בשנה בה החליטה מיכל לייצר תחפושות לילדים מיוחדים, היא לא שיערה שהיא מתחילה פרויקט ענק וחסר תקדים שילווה אותה גם בשנים הבאות. "באותה שנה הצלחתי לייצר במו ידיי 40 תחפושות המתאימות לילדים על כיסאות גלגלים", היא מספרת. "אלו היו תחפושות ש'מתלבשות' באופן מיוחד על הכיסאות, והכי חשוב – תחפושות שהכיסא לא גורע מהן, אלא להיפך, משלים אותן ומשמש חלק בלתי נפרד מהן".

על השאלה איך אישה אחת מצליחה להכין 40 תחפושות, משיבה מיכל בחיוך:"לא עשיתי זאת לבד, כל המשפחה נרתמה למשימה – בעלי וילדיי היו שותפים מלאים, ויחד יצרנו את התחפושות, מתוך הנאה אמיתית ועם חדוות יצירה גדולה. באותה שנה בעלי לקח חופש מהעבודה, ובמהלך כל חודש אדר הוא שינע את התחפושות לרחבי הארץ".

בשנה שלאחר מכן, למיכל היה ברור שהיא ממשיכה בפרויקט. "נזכרתי בתגובות החמות שקיבלנו ובאושר העצום של הילדים, וידעתי שאני חוזרת על כך שוב, רק שהפעם רותמת לעזרתי גם מתנדבים נוספים, כדי שנוכל למקסם את היצירות ולהגיע לכל ילד שיבקש תחפושת".

את המתנדבים היא מצאה יחסית בקלות. "היו לא מעט ששמעו על הפרויקט, ופנו מיוזמתם כדי לעזור. לכל מתנדב הבאתי שם של ילד, עם 'חלום' שהוא ביקש שנממש עבורו. היו כאלו שבאו עם חלומות סטנדרטיים, כמו מוכרת פרחים עם דוכן למכירת פרחים, או נהג אוטובוס עם אוטובוס גדול, וכמובן – תחפושת של מרדכי היהודי על הסוס. אבל היו שהצליחו 'להבריק' עם רעיונות יצירתיים במיוחד: היה ילד שביקש להתחפש לחסיד חב"ד עם דוכן תפילין, ילד אחר ביקש להיות שופט על כיסא גלגלים כי הוא שמע שבבית המשפט בירושלים יש שופט נכה, ועוד ועוד.

"ככל שהתחפושות הפכו להיות יותר מורכבות, הרגשתי פחות נעים להטיל את המשימה על מתנדב אחד, וכך נולד רעיון נוסף ומיוחד לא פחות: לרתום למשימה גני ילדים. פניתי לגננות, והצעתי להן להכין יחד עם הילדים הצעירים את האביזרים המשלימים של התחפושות – למשל את הפרחים בשביל מוכרת הפרחים, את הסוכריות של מוכרת הממתקים, או את הדגים של הדייג. היה מדהים לראות איך הגננות שמחות בהצעה, ואיך שהילדים משתפים פעולה.

"ילדי הגנים הכינו לנו המון אביזרים קטנים משלימים ומושלמים, ואז הגיע שלב שינוע התחפושות, שכמובן היה מורכב מאוד לוגיסטית. אך גם כאן עמדו לשירותנו מתנדבים יקרים של עם ישראל, שהציעו לבצע את המשלוחים. באותה שנה כבר הגענו ליותר מ-100 תחפושות, ומאז המספרים הולכים וצומחים מדי שנה. בימים אלו אנו מתארגנים לקראת השנה השישית של 'תחפושות מתגלגלות', ואנו מתקרבים ל-300 תחפושות".

רכבת ההפתעות המיוחדת

רכבת ההפתעות

איך ניגשים לפרויקט של 300 תחפושות, בפרט שהן כל כך מורכבות ומיוחדות?

"זה באמת לא קל", משיבה מיכל, "ויש צורך בזמן רב של תכנון מראש. אני מתחילה לעבוד על הפרויקט יותר מחודש לפני חג הפורים, יוצרת קשר עם הצוות החינוכי בבתי הספר ומבקשת לקבל בקשות לתחפושות. השנה אנחנו נעזרים גם בתחפושות שהכנו בשנים קודמות, וכמובן דואגים לחדש אותן. אך יש גם תחפושות חדשות ממש ורעיונות יצירתיים, שמאתגרים מאוד את המתנדבים שלנו, והם נענים לכך בשמחה.

"השנה נערכנו עם הרבה תחפושות של קוסמים – המתנדבים הכינו את התחפושת המורכבת, ואילו ילדי הגנים הכינו כובעים קטנטנים, מקלות קסמים פצפונים ועוד אביזרי קסם נוספים. יש ילדים מגנים אחרים, שהכינו עניבות לצורך תחפושות של נהגים או רעשנים לליצנים. יש לנו כיתה שלמה של ילדים שמתחפשים לפו הדב, כשהכיסא משמש עבורם כחבית ענקית של דבש, אז ביקשתי מהגננות שיכינו עם הילדים דבורים קטנות, ואנו מדביקים אותן על חביות הדבש. כל כך מתוק לראות איך כל ילד הכין דבורה, והשקיע בה באמת את כל לבו ונשמתו".

מיכל מציינת, כי השנה יש גם רעיון נוסף שהחל כבר בראש חודש אדר:"התחלנו לייצר 'רכבות של הפתעות' – זוהי תחפושת של קטר עם קרונות שמתחלפים בין התלמידים בעלי כיסאות הגלגלים, והם, יחד עם התחפושות והכיסאות, עוברים בין הכיתות, שרים ומשמחים את כולם".

"חשוב לנו שה'משמחים' לא יגיעו בידיים ריקות, ולשם כך מילאנו את הרכבות בהמון הפתעות קטנות שהכינו ילדים מכל הארץ – מגני ילדים ומבתי ספר. כך כולם נהנים ושמחים: הילדים שיצרו את ההפתעות חשים סיפוק בכך שהם נתנו משלהם לאחרים, ואילו הילדים שמחלקים אותן נהנים כפול – הם גם הופכים להיות חלק מתחפושת נהדרת של רכבת, וגם משמחים את החברים שלהם כשהם בעצמם נותנים ומחלקים את ההפתעות.

פשוט לתת

איזה הפתעות מחלקים ברכבת?

"יש המון סוגי הפתעות", מתלהבת מיכל. "יש ילדים שהכינו בובות גרב מדהימות, יש שהכינו רעשנים מהממים מתוצרת בית או ליצנים קטנים, ועוד דברים חמודים נוספים. הכל זה עבודת יד, תוצרת עצמית של מאות ילדים מתוקים שרצו פשוט לתרום משלהם. ברור שיכולנו לקנות פרסים ב'הכל בשקל', אך אי אפשר להשוות את זה לפרסים שילדים השקיעו בהם שעות של עבודה, וחשבו באמת על כך שלשני יהיה טוב ושמח".

ואי אפשר שלא לשאול: איך את מצליחה, כאישה עובדת וכאמא למשפחה, לנהל את כל הפרויקט המורכב הזה?

"אני מרגישה קצת כמו תמנון, עם שמונה זרועות, שגם הן אינן מספיקות לי", צוחקת מיכל. "כמובן שהפרויקט הזה גולש אצלי הרבה מעבר לחג הפורים. למשל, יש לנו חדר שלם בבית שהפך למחסן של חומרים, ואנו מאחסנים בו את הציוד במשך כל השנה. לא פלא שכל מי שבא אלינו לבית שומע תמיד על הפרויקט ועל הרעיונות.

"הראש שלי לא מפסיק לחשוב על רעיונות נוספים", היא מודה. "בימים אלו אני מקדמת פרויקטים מיוחדים נוספים לאורך כל השנה, כמו בובות ענק על כיסאות גלגלים, ערכות אוריגמי מיוחדות, וכן פרויקט עם אביזרים מיוחדים לעיוורים".

אבל לדברי מיכל, השאיפה הגדולה ביותר עוד לפניה: "אני חולמת לארגן ימי הולדת התנדבותיים לילדים – לייצר תוכנית שתנחה כל אמא איך להכין באופן מוזל, וכמעט ללא השקעה, יום הולדת של התנדבות לילדיה, בו הם יוכלו בנוסף לחגיגה להכין פרסים קטנים ואביזרים לילדים עם צרכים מיוחדים. מעבר לערכים החשובים כל כך של ההתנדבות והנתינה, מחקרים מעידים שזה תורם מאוד לביטחון העצמי של הילד, כאשר הוא מתנדב ומרגיש אמפתיה כלפי חבר, מזדהה איתו וחושב עליו. כך כולם נהנים, וזה לדעתי הרווח העיקרי".