סיפור מהחיים: תחפושות מחסד לחסד

זה היה יום שגרתי בתחילת חודש אדר. עמדתי בתור לקופה בסופר השכונתי, ושמעתי את הקופאית מספרת לקולגה שלה שהיא חייבת להשיג תחפושות לילדים שלה. כאשר החברה שואלת אותה למה היא לא קונה וזהו, היא ענתה שאין לה אפשרות להוציא סכום כזה ליום אחד. לא נראה לי שהיא ציפתה למה שקרה בעקבות האמירה הזאת: כל מי שעמדה בתור ניסתה להציע לה תחפושות מהמאגר שיש לה בבית. אחת הציעה טייס, השנייה – אחות, השלישית – ליצן. גם העומדות בתור המקביל הצטרפו, ואני עמדתי נפעמת – מי כעמך ישראל? כמה יופי יש בעם שלנו, הרצון לתת ולעזור. זה היה הרגע שבו החלטתי לפתוח גמ"ח תחפושות.

החישוב היה פשוט. לכל משפחה עם ילדים, כמעט, יש איזה מאגר של תחפושות, רובן כבר לא בשימוש. אז למה שלא נרכז את כולן יחד? פעם בשנה אנשים ישאלו את התחפושות, ישלמו דמי טיפול סמליים כדי לתחזק, וכולם יצאו מורווחים.

כבר באותה שנה פרסמתי שאני אוספת תחפושות, ובאמת הגיעו אליי בגלים כל מיני סוגי תחפושות, בכל המצבים, אפילו חדשות. זה היה הבסיס לגמ"ח, שרק הלך וגדל משנה לשנה. מצאתי שיש בלאי שאפשר לתקן, לשמר או לשפץ, וחבל על זה. התחלתי לחשוב על הרעיון להביא תופרת שתירתם לעניין בתשלום סמלי. מעט התופרות שהכרתי לא היו מעוניינות לקחת על עצמן את התחפושות, והעניין נדחה מעט.

כשנתיים לאחר שפתחתי את הגמ"ח, דפקה אצלי בדלת בחורה אצילית ונחמדה, נעמה שמה. היא אמרה שהיא מחפשת תחפושות לאחים שלה. ממש חשוב לה שלכולם יהיו תחפושות תחת אותה קטגוריה – תחפושת משפחתית. הצעתי לה להיכנס איתי לחדר התחפושות, ושתנסה להתאים להם פריטים.

הייתי איתה כמה דקות, וכבר ראיתי שיש כאן מישהי מוכשרת במיוחד, עם רעיונות יוצאי דופן. היא לקחה תחפושות פשוטות, ותכננה איך להוסיף להן ולשנות בהן פרטים, כך שהכל יתאים לאותו נושא. התפעלתי ממנה מאוד. היא ביקשה ממני רשות לתקן ולשנות בעצמה. אישרתי לה. היא שאלה אם יש לי תחפושות שיצאו לגמרי משימוש. ככה לא יהיו לה יותר מדי נקיפות מצפון אם משהו ישתבש בתפירה. אמרתי לה שכן, יש לי ערימה של פריטים כאלו, שאין מה לעשות איתם, אבל כואב הלב לזרוק. הראיתי לה את הערימה, ואפשרתי לה לבחור כאוות נפשה.

כמה ימים לפני פורים נעמה הגיעה אליי כדי להראות לי מה יצא. זה היה אגדי. סט של ארבע תחפושות מקוריות, מעוצבות בצורה מיוחדת כל כך, זה צעק שיש כאן בחורה עם ידי אמן. ואז הבריק לי הרעיון. הרי כבר הרבה זמן אני מחפשת מישהי טובה שתעשה בדיוק את מה שהיא עשתה עכשיו לאחים שלה, רק עם כל התחפושות שזרוקות לי כאן ואין לי לב להשליך אותן למחזור. שאלתי אותה מה דעתה על הרעיון שלי. להפתעתי, גיליתי שהעיניים שלה התחילו לדמוע. היא ניסתה להשתלט על הדמעות, אך לא הצליחה. היא פרצה בבכי, ואז התנצלה ואמרה שהכל צף לה. מאחוריה עומד סיפור לא פשוט. אמא שלה התמוטטה נפשית, וכל הבית החליף צורה. כבכורה, רוב העול נמצא עליה, והיא מנסה להקנות למשפחה כמה שיותר שגרה מבורכת ונורמלית. האם היתה דומיננטית מאוד בחיי המשפחה, היא תופרת עילית במקצועה, והחזיקה את כל הבית, מכל הבחינות. עכשיו זה שבר עמוק שכולם מנסים להתאושש ממנו. מטבע הדברים, הסיפור לא פורסם והם משתדלים לתת לזה את המקום הכי צנוע, כדי שאמא שלהם תוכל להשתקם בכבוד.

כל שנה התחפושות היו עניין גדול. אמא שלה תכננה ותפרה לכולם. זו היתה חוויה שכל הילדים התגעגעו אליה, והיא רצתה לעשות להם משהו טוב וסמלי, שירגיע את הגעגוע. לכן היא הגיעה אליי מרחוק, תיקנה ותפרה כמה שאפשר, שיהיה הכי דומה למקור. ועכשיו שהצעתי לה את התפקיד, זה ריגש אותה ממש. לא היה לה מילים להודות לי על התחפושות, על כך שאפשרתי לה בכיף ובהרגשה נעימה להשתמש בפריטים ככל העולה על רוחה הטובה. ולגבי ההצעה – היא הסכימה בשמחה לקחת את התפירה של התחפושות על עצמה. בסך הכל מדובר על כמה שבועות בשנה, וזה מסתדר מצוין עם העיסוקים האחרים שלה. החלפנו פרטים ונפרדנו בידידות.

הסיפור לא נעצר כאן.

בפורים כולם התפעלו מהתחפושות המדהימות שהיו לאחים של נעמה. כל אחד שאל מי הכין, מאיפה החומרים ועוד. כולם החמיאו ופרגנו לה, ומי שהפתיעה בגדול הייתה אמא שלה. משהו בקשיים שלה התפוגג כאשר היא ראתה את התחפושות. היא ממש קמה לתחייה. נעמה סיפרה לה על הגמ"ח, על מה שהיא תפרה והוסיפה. לבסוף סיפרה שנתתי לה תפקיד קבוע בתיקון ובשיפוץ של התחפושות שיצאו מכלל שימוש.

תקופה אחר כך אמא שלה שאלה מה קורה עם התיקונים של התחפושות. נעמה ההמומה שמחה שאמא שלה נכנסת לעניינים, מתעניינת. היא התחילה להתייעץ איתה לגבי התיקונים, ואז הבזיק לה רעיון – את התיקונים היא תעביר לאמא שלה. זה יעזור לה בוודאות, וגם הגמ"ח ירוויח. אמנית כמוה אין בנמצא. בזהירות היא הציעה לה, ואמא שלה ממש שמחה. מתברר שהיא רצתה מאוד להציע את עצמה, אבל לא הרגישה בנוח לבקש. אני, כבעלת הגמ"ח, שמחתי מאוד. מה שאמא של נעמה הוציאה מתחת ידה היה מפעים. בעלה הרחיב את העניין. הוא היה קונה לי בדים כדי שאתן לה לתפור, העיקר שתהיה לה תעסוקה. התחלתי לקנות גם אני, והפעילות רק הלכה וגדלה.

אבל אם חשבתם שהסיפור נגמר כאן – טעיתם. הגמ"ח שלנו עוד עתיד לעזור לאנשים בדרכים מפתיעות.

באחד הימים הגיעה אל השכונה שלנו רות, אישה מקסימה, גיורת, שהגיעה לארץ מאחת מארצות אירופה. היא חיה בדירה לבדה. נוצר בינינו קשר של שכנות טובה וידידות נעימה. מחודש שבט היא ראתה תנועה ערה במחסן שלנו, שם נמצא גמ"ח התחפושות. כששאלה על מה מדובר, סיפרתי לה, והיא ביקשה לראות בעצמה. היא ממש התפעלה מהרעיון והיוזמה, ומיד הציעה לי עזרה – בהתנדבות מלאה. היא ממש אוהבת את התחום, ובכלל, גמילות חסדים עושה לה טוב על הלב. זה היה בדיוק במקום. הסבלנות, מאור הפנים והתקשורתיות שלה השרו אווירה טובה בגמ"ח, והיא גם הקלה עליי מאוד בימים הלחוצים שלפני פורים.

כל מי שהגיע ונעזר בה, התפעל מהשירות המקסים שלה. אחת הנשים שהגיעה לקחת תחפושות התחילה לשאול עליה, לבדוק לעומק. הן פטפטו הרבה, ולבסוף אותה אישה ביקשה להציע לה שידוך. רווק מבוגר, בעל חנות בנחלת בנימין, קרוב משפחה שלה. לא עבר זמן רב - והם נפגשו, ומה יש לומר? השידוך עלה יפה, קריעת ים סוף של ממש. הם התחתנו למזל טוב, וקבעו את ביתם באזור שלנו. רות לא הפסיקה עם ההתנדבות: בכל שנה בחודש שבט היא התייצבה פעמיים בשבוע כדי לעזור עם כל המערך.

בעלה התפעל מאוד מכל הסיפור, וכאות הערכה לגמ"ח שבזכותו הגיע אליו השידוך שלו, הוא החליט לתרום לגמ"ח בכל שנה בדים, כולל כל מוצרי הדיסקית. זו היתה התפתחות מהותית. הגמ"ח הלך וגדל. אמא של נעמה כבר לא יכלה להחזיק לבד את כל עבודות התפירה, וההוצאות של שכירת תופרות חדשות גדלו יחד עם הגמ"ח. בעלה של רות עזר גם בזה. הוא גייס כמה ידידים שעזרו במימון, ובאותה שנה הגמ"ח שילש את גודלו, עם כמויות גדולות של תחפושות – כבר לא רק מיד שנייה ושלישית, אלא תחפושות חדשות, איכותיות ומקוריות.

בחסדי שמיים הצלחנו להשיג מחסן גדול יותר, במחיר זול. הפכנו לגמ"ח ענק. מכל העיר מגיעים אלינו, ולפעמים גם מערים אחרות... לאורך כל הדרך נראה שהקב"ה שמח עם המיזם הזה. דבר טוב גורר עוד דבר טוב, ממש רכבת של מצוות... ובכל שנה אני חושבת עם עצמי – ממה הכול התחיל?

מבקשה של קופאית. מהצעות עזרה של נשים טובות, שרק רוצות לעזור ולתת. אדם עושה משהו טוב, ולא יודע לאילו מרחקים המעשה שלו יכול להגיע, ועל כמה אנשים הוא משפיע באמת ובתמים.