דמויות ביהדות
הגאון שברח דרך צינור הביוב: סיפורו המטלטל של רבי מרדכי יפה זצ"ל
סיפור חייו מעורר ההשראה של רבי מרדכי יפה, בעל ה"לבוש", מגדולי פוסקי אשכנז ומנושאי כלי השולחן ערוך: מדוע ברח דרך צינור ביוב, ואיזה שכר קיבל?
- יונתן הלוי
- פורסם ו' אדר התשפ"ו

הגאון רבי מרדכי יפה (ה'ר"צ-ה'שע"ב, 1530-1612), המכונה "בעל הלבוש" או "בעל הלבושים", היה מחשובי רבני בוהמיה ופולין, ואחד מנושאי כלי השולחן ערוך. 9 עובדות לדמותו הגדולה, וסיפור מפעים שלא ישאיר אתכם אדישים:
1. נולד בפראג לאביו רבי אברהם יפה, רב מדינת בוהמיה, ונצר למשפחת גדולי תורה וחכמיה, המיוחסת עד לרש"י הקדוש.
2. בבחרותו גלה למקום תורה לעיר קראקא שבפולין, כדי ללמוד בישיבתו של רבנו משה איסרליש, הרמ"א.
3. לאחר נישואיו חזר להתגורר בפראג, עיר הולדתו, ייסד בה ישיבה ועמד בראשותה. אך לא ארכו הימים, ובשנת ה'שכ"א (1561), גורשו היהודים מפראג ומבוהמיה כולה. רבי מרדכי נדד לאיטליה, בה שהה כעשר שנים.
4. בתקופה זו למד גם את תורת הסוד. הוא נהג לשלב ולתבל הרבה מחכמת הקבלה בחיבוריו בהלכה, דבר שנחשב לחידוש בתקופתו.
5. בהמשך חייו כיהן ברבנות בכמה קהילות חשובות: בהורודנא, לובלין, קרמניץ ופראג. כן כיהן כראש "ועד שלוש הארצות" (שני חלקי פולין ורוסיה), בו השתתפו רבנים מכל ארצות אלו, ותיקנו תקנות שונות רוחניות וגשמיות לטובת הכלל. הודות להשתדלותו של רבי מרדכי הצטרפו גם קהילות ליטא לוועד זה, שהפך ל"וועד ארבע הארצות".
6. מסכת חייו היתה גדושה בהרבצת תורה והעמדת תלמידים. בכל מקום אליו הגיע היה מקים ישיבה או אוסף סביבו חבורת תלמידים, אותם היה מלמד במסירות, אהבה וחיבה, ומגדלם לתלמידי חכמים מופלגים.
7. ה"חפץ חיים", בספרו "נדחי ישראל" (פרק כ"ג), מביא מעשה מופלא על רבי מרדכי: בצעירותו היה עוסק במכירת תכשיטים לפרנסתו, ודוכסית נוצרית אחת הזמינה אותו שיבוא אל ביתה, כביכול מבקשת לקנות ממנו דבר מה. כשבא אל ביתה, נעלה את הדלת, וביקשה לפתותו לדבר עבירה. רבי מרדכי רצה להימלט, אך לא מצא מקום לברוח ממנה, כי אם דרך צינורות הביוב של בית הכסא.

רבי מרדכי שם נפשו בכפו, וברח דרך צינור הביוב, על אף שכל בגדיו הושחתו כליל. כשכר על מעשה גבורה זה, זיכוהו משמיים לחבר את 10 ספרי ה"לבושים".
8. הרב, ששמו "מרדכי", קרא לסדרת ספריו על שם הפסוק המתאר את מרדכי היהודי במגילת אסתר (ח, טו): "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה".
שמם הכללי של חיבוריו הוא "לבוש מלכות", ואלו הם:
לבוש התכלת - על שולחן ערוך חלק אורח חיים עד הלכות שבת.
לבוש החור - על שולחן ערוך חלק אורח חיים מהלכות שבת עד הסוף.
לבוש עטרת זהב - על שולחן ערוך חלק יורה דעה.
לבוש הבוץ והארגמן - על שולחן ערוך חלק אבן העזר.
לבוש עיר שושן - על שולחן ערוך חלק חושן משפט.
בנוסף חיבר ספרים נוספים בשאר מקצועות התורה:
לבוש האורה - חיבור על פירושי רש"י והרא"ם על התורה.
לבוש פינת יקרת - פירוש על ספר מורה נבוכים של הרמב"ם.
לבוש אדר היקר - חיבור על הלכות קידוש החודש של הרמב"ם, ועל ספר 'צורת הארץ' של רבי אברהם בן חייא הנשיא.
לבושי אבן היקרה - פירוש על חיבורו של רבי מנחם רקנאטי על התורה בדרך הסוד.
שלשת האחרונים נדפסו בכרך אחד הנקרא "לבוש אור יקרות".
חיבור נוסף שידוע שחיבר ועדיין לא נדפס הוא "לבוש ששון ושמחה", המכיל דרשות.
ספריו נפוצו על פני כל הארץ, והתקבלו בחיבה בכל תפוצות ישראל שקבעו הלכה על פיו. עקב הביקוש הרב, ספריו הודפסו ב-4 מהדורות עוד בימי חייו. הייחודיות בספריו הוא שהם כוללים בתוכם את פסקי מרן השלחן ערוך והרמ"א, פרטי דינים נוספים, והטעם לכל פסק הלכה.
9. נפטר ביום ג' באדר ב' ה'שע"ב (1612) בפוזנא, ושם מנוחתו כבוד.




