תמר ריילי: "הייתי עוצרת אנשים ברחוב וצועקת: שמעתם? יש אלוקים!"

"הייתי הולכת ברחוב, עוצרת אנשים ושואלת אותם: תגידו, שמעתם שיש אלוקים? שמעתם? תדעו – יש אלוקים! יש אלוקים!", נזכרת הזמרת תמר ריילי בימים הראשונים של ההתקרבות שלה. "הייתי כולי באורות. מי אנחנו בלעדי הקדוש ברוך הוא, מי אנחנו בכלל?".

"זה מה שיביא את המשיח"

למרות ההצלחה, ריילי (26) מתוודה שהיא בעיצומה של תקופה לא קלה. "אני בימים של חיפוש", היא אומרת בריאיון להידברות, "כי יש איזשהו שלב שפתאום אתה עוצר לבדוק מה קורה איתך. אתה מנסה להגיע להתרוממות רוח חדשה ולעלייה גם בדרגה הרוחנית וגם ביצירה שלך. אחרת אתה נשאר כל הזמן באותו קו".

מה את מחפשת?

"אני בדיוק בשלב הזה שאני מתחילה להבין מה באמת עושה אותי שמחה ומאושרת. לאיזה כיוון אני הולכת בשירים שלי, ביצירות שלי".

הצלחת להגיע כבר לתובנות מה באמת עושה אותך שמחה?

"זו חתיכת שאלה", היא צוחקת. "אני חושבת שהנשמה שלי צריכה כל הזמן להיות בתודעה של שמחה. אני צריכה להזכיר לעצמי כמה שיותר להיות בשמחה. כי רק אם אהיה בשמחה – אוכל להביא את הייעוד והאור שלי. זה כמו בומרנג. אם אתה שמח – כולם ישמחו איתך".

ומה עושה אותך שמחה באמת?

"להביא את האור, להפוך אחרים לשמחים יותר על ידי המוזיקה שלי והמסר שאני מביאה. להיות בנתינה זה האושר הכי גדול. זה מה שעושה אותי שמחה".

מה הייעוד שלך בעולם?

"חד-משמעית להביא שמחה. יש מי שהייעוד שלו להביא את השכל, יש מי שאת הרגש, ויש מי שהייעוד שלו להביא את הלב. בדיוק היום הבנתי שהצעד האחרון לקראת הגאולה זה השמחה. זה מה שיביא את המשיח. לפעמים אנחנו לא מבינים אנשים שרוצים להיות שטותניקים וצוחקים מכל דבר שזז. היום אני מבינה שהשמחה שלהם היא חלק בלתי נפרד מביאת המשיח".

"המילים האלו הדליקו לי אור במוח"

אם נדמה לכם לרגע שריילי היא ילידת מאה שערים או בני ברק – אתם טועים. "סיפור החיים שלי שונה מאוד", היא מבהירה. "הגעתי מקיבוץ – שם פחות עובדים על האמונה. שם מתמקדים יותר בחיים הגשמיים. לא חונכתי על פי אמונה. בסביבה שלי לעגו לאמונה, קראו למאמינים 'מדומיינים'. את האמונה בקב"ה למדתי על בשרי לאט-לאט. כאילו הבורא הלך ושתל את האמונה בנשמה שלי ובראש שלי".

אז מה קרה פתאום?

"בוא נגיד שהיה לי דיכאון אחרי הצבא. נשבר לי הלב".

משהו ספציפי שקרה לך או החיים עצמם?

"עברתי חוויה כואבת, שלא הבנתי איך יכול להיות שקרתה. יצאתי לחשבון נפש, מסע שלם של שלוש שנים עם מלא שאלות. ניסיתי להבין למה כואב לי כל כך בלב, אבל לא הצלחתי להבין כלום. אחרי שלוש שנים אימא שלי שלחה לי שיעור תורה של חמש דקות וכתבה לי: תראי איזה סרטון יפה. לא הבנתי מה היא רוצה ממני, אבל נכנסתי. זה היה סרטון של הרב יגאל כהן, ובדיוק הוא אמר משהו כל כך מדהים וכל כך פשוט: כל מה שקורה איתך - הכל מדויק לך מלמעלה.

"זה נשמע לי ולך נורמלי בסך הכל, אבל כשאתה שקוע עמוק בתוך המקום של האין, של שאלות ה'למה זה קורה לי' ושל הייסורים – המילים הפשוטות האלה הופכות למדויקות ביותר. הן הדליקו לי במוח אור גדול שנפתח לי מהשמיים. בחמש דקות של שיעור תורה הבנתי הכל. נפל לי האסימון כמה זה עמוק הרבה יותר מאיך שזה נשמע. הכל מדויק לך".

ואיך הכלת את השינוי? היית בכיוון אחר לגמרי, ופתאום שינית פאזה בבת אחת.

"אתה לא יודע מה קרה לי. הייתי הולכת ברחוב וכולי באורות. פתאום גיליתי את הקב"ה. באמצע החיים גיליתי שהוא קיים. הייתי הולכת ברחוב ושואלת אנשים: שמעתם שיש אלוקים? יש אלוקים! יש אלוקים!".

הגילוי הזה ריפא אותך.

"באמת נהיה לי ריפוי והחלמה. עד אז הייתי רגילה לפעול מתוך היצר הרע, והייתי מחפשת כל הזמן מה ימלא לי את השמחה הרגעית שלי. פתאום קלטתי שאני צריכה לשנות את כל הלך הרוח, את כל אורח החיים שלי. זה לא רק להאמין וזהו".

מצד שני, הגילוי של הקב"ה באמצע החיים יכול להפוך פתאום למגביל, כי עכשיו את לא יכולה להרשות לעצמך לעשות דברים שהיית עושה בעבר. התחושה הזאת לא סגרה עלייך?

"היא סגרה עליי בהתחלה, כי לקחתי הכל מאוד קיצוני. אבל הבנתי שאני צריכה להתקדם בהדרגתיות. אסור לסבול בהתקרבות לבורא, אסור שההתקרבות תבוא ממקום של סבל. התחלתי לקחת את התהליך בקצב שלי, בדרך שלי, בלי לכפות על עצמי. למדתי להביא את האיזון".

היום הגעת כבר לסוג של איזון מסוים, או שאת עדיין בתהליך של חיפוש?

"אני בתוך התהליך. כמו שאני בתהליך חיפוש מוזיקלי, ככה בדיוק אני בתהליך חיפוש רוחני. על הקב"ה נאמר שהוא כולו אחד, כביכול הוא טמון בנו, ובעצם חלק בלתי נפרד מאיתנו זה הוא. מה שצריך לעשות זה לחפש אותו בתוכנו".

"יצאתי החוצה והרמתי עיניים לשמיים"

ריילי מספרת שלא תמיד החיים האירו לה פנים. "הייתי רגילה לקבל 'לא'. לא התקבלתי ללהקה צבאית, היו עבודות שפוטרתי מהן".

ופתאום שהגעת להצלחה – הופתעת מעצמך?

"ההצלחה הזו לא הגיעה סתם. הכל קרה כי יום אחד החלטתי לעשות ארבעים יום 'מזמור לתודה' ולבקש בקשה לאחר מכן. הבקשה שלי הייתה להצליח. אמרתי כל יום: תודה רבה, הקדוש ברוך הוא. מאז אמרתי לעצמי שאתחיל כל פעם לעשות ארבעים יום 'מזמור לתודה'. אני אומרת לקב"ה תודה על השפע, תודה על ההצלחה, תודה על הכל".

ועדיין, ההצלחה הפתאומית לא הפתיעה אותך?

"אני מסכימה עם מה שאתה אומר, כי ההצלחה באמת לקחה אותי למקום שלא קלטתי שזו אני באמת. האמת, אני עדיין לא קולטת. אני חושבת שלעד אהיה האדם הפשוט שבסך הכל רוצה לעשות את שלו. אהיה תמיד אותה תמר שרוצה להביא שמחה ואור".