גיליתם את אמריקה: סימן קטן על האריזה - חושף איכות ירודה בדגים קפואים

מי מאיתנו, אוהבי הדגים המושבעים, לא קונה דגים קפואים? הם פיתרון אידיאלי וזמין למי שרוצה להוציא מהמקפיא ולהכין ארוחה בזמן קצר. אנחנו רגילים להסתכל על כל כך הרבה פרמטרים לפני שאנחנו קונים דג: תאריך תפוגה, ארץ המקור ומחיר, אבל ישנו סימן אחד קטן, כמעט בלתי מובחן, שמעיד על איכות חומר הגלם ועל ההגינות הצרכנית של היצרן.

על אריזות דגים קפואים מופיע המונח 'אחוז הזיגוג', באנגלית Glazing. הזיגוג הוא למעשה שכבת מים המכסה את הדג מיד לאחר הקפאתו, ויוצרת סביבו מעין מעטפת קרח. תפקידה של המעטפת להגן על הנתח מפני התייבשות. כאן טמונה הבעיה, כי בעוד ששכבת קרח דקה הכרחית לשמירת טריות, אחוז זיגוג גבוה מדי (כזה המגיע ל-20%, 30% ואף יותר) הוא נורת אזהרה לכך שאיכות הדג ירודה. 

מה עוד מספרת לנו האריזה?

כדי להבטיח שאתם מקבלים את התמורה הטובה ביותר לכספכם, כדאי לשים לב לעוד שלושה סימני אזהרה:

• רשימת רכיבים עמוסה: דג איכותי אמור להכיל רכיב אחד מרכזי: דג. אם הרשימה כוללת שמות מסובכים כמו פוספטים, מייצבים או תוספים לשימור מים, אתם קונים מוצר שעבר עיבוד תעשייתי כבד, שפוגע בערך התזונתי ובמרקם.

• גבישי קרח חופשיים בשקית: אם אתם רואים "שלג" או גושי קרח גדולים בתוך האריזה, זהו סימן מובהק לכך שהמוצר הופשר והוקפא מחדש במהלך השינוע או האחסון. פעולה זו פוגעת בטריות הדג ועלולה להיות מסוכנת בריאותית.

• שינויי צבע בנתח: דג לבן (כמו בקלה או אמנון) אמור להיות בעל גוון אחיד ובהיר. כתמים צהבהבים או אזורים כהים עלולים להצביע על חמצון או על אחסון ממושך מדי במקפיא.

הפרדוקס של ה"קפוא טרי"

רבים נרתעים מהמילה "קפוא", אך לעיתים דג שהוקפא בשיטת "הקפאת בזק" מיד לאחר הדיג בלב ים, שומר על ערכיו התזונתיים טוב יותר מדג "טרי", שבילה ימים ארוכים בהובלה ועל מדפי התצוגה. הבעיה היא לא בעצם ההקפאה, אלא בטיפול בדג ובתוספות המיותרות שמוכנסות אליו.

לפני שאתם משליכים את האריזה לעגלה, אמצו שלושה כללי אצבע:

1. חפשו את אחוז הזיגוג הנמוך ביותר שניתן למצוא.

2. השוו מחירים לפי המשקל הנקי (ללא המים), המופיע בדרך כלל בסמוך למשקל הכולל.

3. העדיפו מוצרים עם מינימום רכיבים ומינימום הצטברות קרח בשקית.

ההקפדה על הפרטים הקטנים הללו תבטיח שתגישו לשולחן דג עסיסי, בריא וטעים הרבה יותר.