כתבות מגזין
"יונתן, בן שלי, אבא מבקש סליחה": המסע המטלטל של טל גהא
טל גהא התמכר לחומרים מסוכנים, נרדף על ידי השוק האפור ונשלח למאסר מאחורי סורג ובריח. אך רק כשקיבל סיר שחור לשפשף תחת עץ ב"רטורנו", הבין שהגיעה ההזדמנות שלו לחדש את חייו. כעת הוא חושף את סיפורו המטלטל, ובטוח: "גם מהמקומות הנמוכים ביותר ניתן להיחלץ"
- מיכל אריאלי
- פורסם כ"ג שבט התשפ"ו
בעיגול: טל גהא"בגיל 15 התמכרתי לאלכוהול, בגיל 16 צרכתי את הסם חגיגת שבאותם ימים היה חוקי, ובגיל 20 התמכרתי לקוקאין שהוא סם אסור במדינת ישראל". טל גהא מציין את הנתונים האלו כאילו הוא מקריא פסקה יבשה מתוך קורות חייו, כאילו הנתונים הקשים שהוא מזכיר כאן לא היו אלו שהובילו אותו להתמודדות הגדולה ביותר שחווה בחייו, הכניסו אותו לסכנת חיים אמיתית בשל איומים של עבריינים מהשוק האפור, ובהמשך גם הובילו אותו לכלא.
"אני משתדל שלא להתמקד במה שעברתי, אלא במקום שבו אני נמצא כיום", הוא מסביר. "זה לא שאני מתעלם מהעבר שלי, להיפך – הוא חלק ממני. אך הפכתי לאדם אחר לגמרי, חוויתי את השינוי באופן הכי קיצוני שאפשר, ותוכיח העובדה שיותר מארבע שנים שאני נקי לגמרי ברוך השם".
טל גהאהתמכרות, חובות, כלא
אין ספק שצריכת אלכוהול בגיל 15 היא דבר נדיר, גם אצל שתיינים כבדים, אבל במקרה של טל זה התפתח כמעט מאליו. "באותם ימים למדתי בבית ספר חילוני, והחברים סביבי לא היו דתיים", הוא מספר. "מכיוון שאני בא ממשפחה שומרת שבת, לא הייתי שותף לכל היציאות שלהם בלילות שבת, אך כשהיינו נפגשים בימי ראשון הם היו מספרים על החוויות. באחד הימים סיפר לי חבר טוב: 'איזה כיף היה, הבאנו בקבוק יין ושתינו'. הוא סיפר על חבר שנפל וחבר נוסף שהקיא, ואני קינאתי. לבסוף הצעתי: 'יש לי בקבוק יין בבית, אולי תבוא אליי ותלמד אותי איך שותים?'. שעה אחר כך הוא כבר היה אצלי – שתינו את כל הבקבוק. בסוף נפלתי והקאתי, אבל זכרתי כל הזמן את שתיית הכוס השנייה, ואת התחושה הנעימה שהיא העניקה לי. זה גרם לי לשתות גם בימים שלאחר מכן, ומאז שתיתי בקביעות מדי יום.
"שנה לאחר מכן, כשהייתי בן 16, נחשפתי לסם 'חגיגת' שבאותם ימים היה חוקי – גם זה קרה דרך חבר טוב – ובגיל 20 התמכרתי לקוקאין. בינתיים עבדתי כמלצר ואחר כך כסגן רב המלצרים. זה הקנה לי את האפשרות לצרוך עוד ועוד מהמוצרים האלו, שסביבם למעשה נעו כל החיים שלי".
אילוסטרציה
איך אתה מסביר את הצורך הפנימי הזה? למה הוא בכלל היה קיים אצלך?
"כיום אני מבין שזה קשור למשא כבד שנשאתי על עצמי מילדות. למעשה, מאז שהייתי ילד קטן ושאלו אותי מה שלומי, הייתי משיב 'הכל טוב', מתוך הרגשה שאסור לי להראות חולשה. אף פעם לא דיברתי על הקשיים שלי או על מה שאני חווה. הקשיים נצברו לי בלב כמו אבן ועוד אבן, והכבידו לי על הנשמה. זה לא שהתמכרתי לטעם של האלכוהול, כמו לשקט שחוויתי לראשונה בחיי, כשאני לא מרגיש שום מועקה. בסופו של דבר הייתי מוכן לעשות הכל כדי לא להרגיש".
איפה היו ההורים שלך בתמונה?
"הם ידעו באופן חלקי על מה שעובר עליי, הבינו שאני צורך אלכוהול, אך לא שיערו על השימוש בסמים, ובטח שלא בכזה היקף", הוא עונה.
אבל בגיל 29 התנפץ הכל. "איבדתי שליטה על החיים שלי, והגעתי למצב שבו אני בקושי מצליח להחזיק את עצמי על הרגליים, לא שולט בעצמי ובטח שלא מסוגל לבוא לעבודה. הבוס זיהה את זה ומסר לי מכתב פיטורין. מאותו רגע נכנסתי להלוואות, כי הייתי חייב לממן את הסמים שצרכתי. כבר בימים הראשונים נקלעתי לחובות של 70 אלף שקל, ובתוך כמה חודשים הם הגיעו ל-420 אלף שקל. מכיוון שלוויתי את הכסף מעבריינים בשוק האפור, הם איימו עליי כל הזמן. באחד הימים הם הגיעו אליי לבית, ואני נעלתי את עצמי בחדר. אבא, שפתח להם את הדלת, היה המום.
"הוא הזמין אותי לשיחת הבהרה. זו הייתה הפעם הראשונה בה שיתפתי אותו בכך שאני מכור לסמים. סיפרתי לו שאני צורך בכל יום שתי שקיות, בזמן שמחיר כל שקית עומד על 600 שקלים, מה שאומר שאני רק מתחיל את היום ב-1,200 שקל, ועוד לא דיברנו על האלכוהול והבילויים. אבא הסכים לעזור לי – הוא הגדיל את המשכנתא וכיסה לי את החובות. הוא גם שלח אותי למקום פרטי בצפון כדי להשתקם, אך לא עשיתי שם שינוי אמיתי, ואחרי שנה ושמונה חודשים חזרתי להשתמש בסמים, כאילו אף פעם לא הפסקתי.
"באותם ימים גם הייתי בזוגיות לא בריאה, ואני לוקח אחריות מלאה על כך. קרה מקרה בו התנהגתי באופן קיצוני, ואחרי שבוע הגיעו שוטרים, עצרו אותי והכניסו אותי לכלא למאסר של שנה וחודשיים. בזמן הזה אחי הקטן התחתן, ולא אפשרו לי לצאת לחתונה שלו בשל 'מסוכנות יתר'".טל קיווה שהשהות בכלא, ללא יכולת לצרוך סמים, תסייע לו להפסיק את צריכתם, והוא באמת קיווה והאמין בכך. "אך דווקא ביום השחרור, כשכבר הייתי סוף-סוף בדרך הביתה, הבחנתי בנופים המוכרים לי ובמקומות שעברתי בהם את השנים האחרונות, וללא יכולת לעצור את עצמי – עברתי בדירה של סוכן סמים וחזרתי לצרוך אותם", הוא נזכר.
טל גהא כילדלשפשף ולבכות
גם הפעם הוא נכנס מהר מאוד לחובות, שהצטברו בתוך שנה לסכום של 300 אלף שקלים. "באחד הימים היה מלווה שאיים על חיי, ולא הייתה לי ברירה – גנבתי לאבא את כרטיס האשראי ושילמתי 5,000 שקלים. אחרי שלושה ימים אבא גילה את זה. למרות שביקשתי סליחה, הוא גירש אותי מהבית והודיע לי שהוא לא רוצה לראות אותי".
טל מצא את עצמו מהר מאוד ללא קורת גג, עד שאיתר צריף נטוש, ללא שירותים, מקלחת או אוכל ושתייה, ודאי שללא סמים או אלכוהול. "עברו עליי בצריף כמה ימים", הוא מספר, "ואז הגיע ערב ראש השנה. אבא התקשר אליי וביקש: 'תבוא לחג, כל הדודים יהיו בבית, ואני לא רוצה שהם ידעו על הבושות שעשית לי'.
"בערב החג הגעתי לבית. מכיוון שבדיוק באותו יום הייתי חייב לשלם כסף לעבריין, הוא המתין לי עם חבריו בחנייה. הם נעלו אותי ברכב ושאלו: 'איפה הכסף?'. כשאמרתי להם שאין לי, הם לקחו אגרופן מברזל ופוצצו אותי במכות, אחר כך הצמידו לי אקדח לראש והודיעו שאם עד 12 בלילה אני לא מביא להם 30 אלף שקל הם רוצחים אותי. כשעליתי הביתה לא יכולתי להסתיר זאת, ואבא הבין הכל. הוא החביא אותי בבית עד צאת החג, ואז הבריח אותי אל מקום שנקרא 'אשפוזית' בבית שמש, כשהוא מבהיר: 'עד שאתה לא באמת מטפל בעצמך, אל תיצור איתי קשר, כי אין לך להיכן לחזור'. במשך שבועיים הייתי ב'אשפוזית', ואז העבירו אותי לטיפולי גמילה במרכז רטורנו".
שיתפת פעולה עם זה?
"האמת שכבר הייתי מיואש לגמרי, ולא האמנתי שאני יכול להיות נקי. אך מכיוון שלא היה לי מקום אחר ללכת אליו, זו הייתה עבורי הדרך היחידה. חשבתי בליבי שאגיע למסגרת הזו למשך חודש או חודשיים, אבא יתגעגע אליי קצת, הוא יסגור לי את החובות, ואז אשתחרר ואמשיך לצרוך את כל אותם חומרים. אבל להפתעתי עברו שלושה חודשים ואבא לא יצר קשר. בינתיים הציבו לי שם גבולות ודרשו שאעמוד בהם.
"באחד הימים חרגתי מהתקנות במקום, והמדריך החליט 'לטפל בי'. הוא אמר לי: 'לך למטבח, תבחר את הסיר עם התחתית הכי שחורה, קח ספוג ומים בלי סבון, שב תחת עץ ותשפשף את התחתית. כל עוד היא לא מבריקה – אתה לא מסיים'. הייתי בהלם, למה הוא רוצה להשפיל אותי? אבל אז, כשהייתי בדרך למטבח, הוא צעק אחריי: 'אתן לך טיפ, כשאתה מנקה את התחתית של הסיר תיזכר בכל התחתיות שהגעת אליהן בחיים שלך'".
"קח ספוג ומים בלי סבון, שב תחת עץ ותשפשף את התחתית" (אילוסטרציה)
"כך מצאתי את עצמי יושב תחת העץ, בגיל 34, עם סיר שחור, כשאני משפשף ומשפשף, שום דבר לא מחכה לי בחוץ ואין לי להיכן לברוח. סביבי שקט מוחלט, שמאפשר לי להתכנס בתוך עצמי ולהרהר. אחרי כמה דקות של שפשוף אני נזכר בטל הלומד בכיתה ז' ומרגיש שונה בגלל הכיפה על הראש, אחר כך אני נזכר בילד שצעק לעברי 'הנה זה שההורים שלו גרושים', ואחרי דקות נוספות בילדים שצחקו על ה-ח' וה-ע' הגרוניות שלי, ואני ממשיך לשפשף, בוכה ובוכה.
"אני נזכר במכות שקיבלתי מסוחרי הסמים, ובוכה את החיים שלי; נזכר במבט המאוכזב של אבא שגנבתי לו כסף, ולא מפסיק לבכות על הצער והבושה שגרמתי; ואז נזכר בילד שלי בן השמונה, שאני בכלל לא בקשר איתו. באותו רגע זרקתי את הסיר על הקרקע, ובפעם הראשונה מאז שהגעתי למקום ניגשתי למדריך כדי לבקש ממנו עזרה. הוא הכניס אותי לאחת מקבוצות הטיפול ושאל: 'במה אתה רוצה לשתף את הקבוצה?'. עמדתי מול כל המטופלים וצעקתי: 'יונתן, בן שלי, אבא מבקש סליחה'. התמוטטתי ונפלתי.
טל ובנו יונתן
"המדריכים וגם החברים לא שפטו אותי על כלום, הם רק חיבקו אותי ואמרו לי 'אוהבים אותך', ואז הבנתי את סוד הטיפול ברטורנו, שמבוסס על הצבת גבולות באופן מוחלט, ודווקא הם שמאפשרים למטופל להוציא את הכאב. מאותו רגע נכנסתי לתהליך הטיפולי, ועשיתי כל מה שנדרש ממני. אחרי כמה שבועות סיימתי בהצלחה את הטיפול ועברתי לשלב השיקום. באותם ימים בחרתי להתגורר בבית שמש, כי היה לי חשוב לפתוח דף חדש. שום דבר לא היה קל בתהליך, אבל כיום אני ברוך השם חופשי ונקי לגמרי מסמים ומאלכוהול כבר עשרים ושישה ימים, ארבעה חודשים וארבע שנים".
הוא עוצר לרגע ומעיר: "זה לא סתם שאני סופר את הימים, אחר כך את החודשים ואז את השנים. כי בכל בוקר מחדש אני אומר לעצמי שהתוכנית שלי היא לעבור את היום הזה באופן הכי טוב שאפשר: להישאר נקי, לעשות את הפעולות הנכונות, ואם יש צורך – לבקש עזרה. לגבי מה שיהיה מחר אני אפילו לא חושב, כי העבודה שלי היא יומיומית".
"זה לא סתם שאני סופר את הימים"לדבר רגשות
לפני כשנתיים וחצי קיבל טל שיחת טלפון מפתיעה מקהילת רטורנו, שכללה הזמנה להצטרף כמדריך במקום. "לקחתי על עצמי את התפקיד", הוא מספר, "ומאז אני משתדל לעזור למטופלים בדיוק כפי שעזרו לי, וגם להציב להם גבולות ולהעניק ביטחון. כשהם מגיעים לשלב בו הם מסוגלים לדבר על עצמם, אני זה שמחבק אותם ואומר להם: 'אני אוהב אתכם'".
כמדריך ברטורנו
חידשת את הקשרים שלך עם המשפחה?
"כן. לשמחתי הרבה, כשהטיפול הסתיים בני המשפחה חזרו להיות איתי בקשר. אבא סגר לי את החובות, וכיום אין לי חובות כלל. במשך ארבע השנים האחרונות אני שומר על קשר מצוין עם יונתן, שכיום הוא בן 12, וטוב לנו מאוד ביחד. לרגע לא מעניינים אותי הציונים שלו במתמטיקה או באנגלית, אך חשוב לי שהוא לא יסתיר רגשות, ושיאפשר לי כאבא להיות איתו לאורך כל הדרך, גם כשטוב לו יותר וגם כשטוב פחות".
טל לא מסתפק בכך, והוא גם מוסר הרצאות על סיפורו האישי ברטורנו וברחבי הארץ, כשבעיקר הוא משתף בני נוער. "אני מסביר להם על משמעות השינוי בחיים, ועד כמה שחייבים להיזהר מהתמכרויות עוד בתחילת הדרך. בכל הזדמנות אני אומר לאנשים: 'כל אדם צריך שיהיו לו שלושה דברים – מישהו שמאמין בו, אדם שהוא יכול לבקש ממנו עזרה, ויכולת לדבר על הרגשות ולשתף. אל תחששו לדבר על הרגשות שלכם, כי אחרת אתם עלולים לשלם מחיר כבד'".
מה עם האמונה שלך? איך היא באה לביטוי בתהליך שעברת?
"כיום אני יודע שלקשר עם בורא עולם הייתה השפעה רבה על מה שחוויתי, כי גדלתי בבית בו שידרו לי את המסר ש'אם לא תשמור שבת העולם ייחרב' ו'אוי ואבוי אם לא תניח תפילין'. גדלתי מתוך פחד מכך שהקב"ה יעניש אותי, וזה הוביל בגיל מאוחר יותר לירידה באמונה. כך קרה שהתרחקתי.
"חוויתי תהליך מדהים גם מהבחינה הזו, כי זכיתי לקבל 'אלוקים אחר' שמקבל אותי, מכיל אותי וסולח לי. אלוקים שרוצה אותי קודם כל נקי, כי רק כשאני הופך לכזה אני יכול לעבוד על המידות שלי ולעבוד אותו באמת. כך חזרתי בהדרגה לשמור שבת ולהיות חלק מהקהילה. היום אני אוהב את בורא עולם מהמקום הפנימי ביותר, כי אני פשוט יודע שהוא רוצה בטובתי".
