למה חוגגים לאילנות דווקא באמצע החורף והסערה?

ראש השנה לאילנות. ט"ו בשבט – זמנו הוא באמצע חודש שבט, בעת שיא החורף, הסערות, הרוחות והרעמים.

ואז, בשיא, חוגגים לאילן? מתאים יותר שנחגוג לו בתחילת ניסן, יחד עם הברכה לאילנות. מה מצאו בשבט?

אלא אף על פי שלמראית עין הוא מיואש וחוסר תוחלת, ולאמיתו של דבר השרף עולה כבר באילנות – ישנו שינוי עצום באילן בימים אלה.

אומר רבי ישראל מצ'ורטקוב: "האדם עץ השדה" – נמשלו ישראל לעצים.

העץ עומד ערום, חשוף וקפוא בעידן החורף. עלי השלכת נטשוהו, חיצי כפור פגעו בו למכביר, סופות עזות טלטלו אותו ואמרו לעוקרו.

מצבו מייאש כמעט, ובכל זאת, גם כאשר נראה כי אפסה עבורו כל תקוות חיים, כאשר העין השטחית אינה מוצאת עבורו כל זכות קיום – בסתר, באין רואים, הריהו יונק כבר מחדש מיץ חיות במעמקי בטן האדמה, בט"ו בשבט.

הרבי מצ'ורטקוב למד מכך מסר על הגאולה העתידית: אף ישראל נתונים לביזה ולמשיסה כל הימים, מעמדם הרוחני מתמוטט. כאילו אברים שלמים נגדעים מגוף האדמה, אבל דווקא במעבה האפילה נרקם כבר אור הגאולה, אורו של משיח. למראית עין מיואש וחוסר תוחלת – ולאמיתו של דבר השרף עולה כבר באילנות (מקור דברי הרבי: ברכת חיים עמ' מ"ב).

כך גם בחינוך. לעיתים נפגוש בנער שאנחנו משקיעים בו את מיטב כוחותינו, ונראה שאין שום שינוי. אך הרבה פעמים הילד עושה משהו טוב, שעדיין לא רואים מספיק, ואנחנו מתייאשים ולא מעריכים, ואנחנו צריכים סבלנות והכלה.

וכמו האילן, שצריך השקיה ודאגה מתמשכת, וגם כאשר נראה ששום דבר לא משתנה ממשיכים לדאוג לאילן – גם אצל חניכינו נדאג להם בכל מה שצריכים, ונאמין שמשהו משתנה, נעלם מהעין.

נאמין שהשינוי מתרחש גם אם אינו נראה בחוץ. בפנים השינוי כבר החל,  וצריך להאמין בו, כי אם לא נאמין שקורה משהו פנימי – נגדע את ה"שרף" העולה בתוכו.

שנזכה לראות נחת רוח מילדינו, גם בהיותם בוסר, ולראותם בס''ד בשלים.

הרב חנניה מנס הוא מרצה, מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. לתגובות: n3201525@gmail.com