השיטה של סבתא שתשמור על הלחם שלכם טרי לעוד יומיים

איזה מעצבן זה לגעת בלחם של אתמול ולהבין שלמרות שעבר עליו רק לילה - הוא הפך ליבש ולא 'כייפי'. האם אפשר לעשות משהו בנדון? אם תשאלו את סבתא, כמו תמיד היא תרים גבה מסוקרנת של מי שחושב לעצמו 'איך הוא לא יודע את זה', ותגיד שכן. אצל סבתא אין דבר כזה לחם יבש, לפחות לא כזה שעבר עליו רק לילה אחד. 

מעצבנת עוד יותר היא ההבטחה שהלחם נשא על גבו כשקנינו אותו, 'נשמר טרי לאורך זמן'. אז מה השיטה של סבתא שאף פעם לא מאכזבת, גם ללא שלטים פרסומיים שכאלה?

קודם כל חשוב שנבין דבר אחד באופן ההתייחסות של הסבתות ללחם:  לחם לא מתקלקל מהר בגלל הזמן, הוא מתקלקל בגלל איך שאנחנו מאחסנים אותו.

למה הלחם מתייבש כל כך מהר?

לחם מאבד לחות באופן טבעי - תהליך שבו העמילנים בלחם משנים מבנה, והלחם מרגיש פחות רך ופחות טרי. מה אתם הייתם עושים במקרה כזה? כאן נכנסת הטעות הנפוצה של רוב האנשים, שרצים לאחסן את הלחם במקרר...

נכון שהמקרר מרגיש לנו כמו מקום ששומר על אוכל, אבל לחם???

מה שיקרה לו הוא שהוא יתייבש שם יותר מהר, יהפוך לקשיח והטעם שלו - 'שלא נדע'. גם בטעם הוא נהיה 'של אתמול'. 

אז מה עושים? הנה השיטה של סבתא

הסוד הוא לשמור על איזון. מצד אחד לא לתת ללחם להתייבש, מצד שני לא לגרום לו להזיע ולהתעפש. וככה עושים את זה נכון:

שלב 1: עוטפים את הלחם בנייר

כן, ממש כמו פעם.

אפשר להשתמש בנייר אפייה שהידקנו מכל צדדיו חוץ מלמעלה (כעין שקית), נייר חום של מאפייה או מגבת מטבח נקייה ויבשה (רק אם אין ברירה). המטרה של הנייר היא לאפשר ללחם 'לנשום'. הנייר שומר על הלחות בתוך הלחם, אבל גם נותן לה לצאת קצת החוצה, שלא תיווצר רטיבות. 

שלב 2: מכניסים לשקית

אחרי שהלחם עטוף בנייר, מכניסים אותו לשקית ניילון רגילה או לשקית רב-פעמית. אבל לא סוגרים הרמטית כמו כספת. סוגרים רגיל, ואפשר אפילו להשאיר פתח קטן.

שלב 3: שומרים במקום נכון

לא במקרר, לא ליד התנור, לא בשמש אלא במקום מוצל, בטמפרטורת החדר, רצוי בארון לחם או מגירה.

למה השיטה הזו עובדת כל כך טוב? כי היא עושה משהו חכם: הנייר מונע הזעה ועובש, והשקית מונעת התייבשות. זה שילוב מנצח. רוב האנשים עושים רק אחד מהדברים: או שקית בלבד ואז יש לחות ועובש, או נייר בלבד ואז זה מתייבש מהר - סבתא ידעה שצריך את שניהם.