נס הוא לא משהו שקורה פעם בדור. נס הוא תודעה

פרשת בא היא לא עוד תחנה ביציאת מצרים, אלא רגע שבו התורה אומרת לנו: יהודי לא נועד לחיות לפי חוקי העולם. הוא נועד לחיות מעליהם. כמו הביטוי המוכר של האדמו"ר המהר"ש "לכתחילה אריבער" – "אריבער" זה מעל, מעל הטבע. מלכתחילה תפעל ממקום יהודי, כזה שמבין שהטבע של יהודי הוא מעל הטבע.

הכוונה היא "לכתחילה אריבער" – כלומר, מלכתחילה תפעל ממקום יהודי יותר, ממקום שאתה יודע שהטבע של יהודי הוא מעל הטבע!

מצרים של פרשת בא איננה רק אימפריה עתיקה עם פירמידות, היא תודעה. תודעה שאומרת: יש טבע, יש גבולות, יש כללים, ויש מי שחזק יותר ומי שפחות. פרעה הוא לא רק מלך עם כתר, הוא הקול הפנימי שאומר: ככה זה, אל תנסה לשנות, אל תחלום רחוק מדי. תתקבע היכן שהמשבצת שלך, ותו לא.

ואז בא הקב"ה ואומר למשה: "בא אל פרעה". לא "לך אליו", אלא "בוא איתי".

זו לא התמודדות אנושית מול כוח אנושי. זו כניסה משותפת למרחב שבו חוקי המשחק עומדים להשתנות. כיוון כשאתה הולך עם ה' - מי יכול עליך? (זאת תפיסה, אגב, שכולנו צריכים לסגל לעצמנו – שאנחנו יודעים שאנחנו עם ה' – אז באמת, מי יכול עלינו?).

המכות בפרשת בא לא נועדו רק לשבור את מצרים. הן נועדו לשבור תפיסת עולם – כאלה שרווחות גם בימינו, ולכן התורה היא נצחית, ומדברת לכולם. חושך שלא מאפשר תזוזה, בכורות שנופלים, זמן שמתחיל מחדש עם מצוותקידוש החודש. הכל נועד לומר: הטבע הוא לא אדון. הוא כלי.

וכאן מגיעה נקודה עמוקה.

יהודי לא מבטל את הטבע. הוא חי בו, עובד בו, מתפרנס בו. אבל הוא לא כפוף לו. זה ההבדל הדק והמהפכני. העולם אומר: תראה את הנתונים. היהדות אומרת: תראה את הייעוד, את הכוח שיש לך לברוא מציאות, כיוון שה׳ נתן לך את הכוח הזה (שלא נבוא חלילה למקום של "כוחי ועוצם ידי").

בני ישראל עדיין עבדים, עדיין במצרים, עדיין בלי חירות פיזית. אבל הם כבר מצווים על קורבן פסח. הם כבר מסמנים דם על המשקוף. הם כבר בוחרים. וזו הנקודה. החירות מתחילה מבפנים.

עוד לפני שהים נקרע, עוד לפני שיוצאים בחיפזון, משהו בזהות משתנה. יהודי מגלה שהוא לא תוצר של נסיבות, אלא שותף עם אלוקים בהובלת המציאות.

הבעל שם טוב לימד שכל מה שיהודי פוגש בעולם הוא קריאה פנימית. פרשת בא קוראת לנו לשאול: איפה אני עדיין משועבדת למה שנראה טבעי, הגיוני, בלתי נמנע – ואיפה אני מעזה לחיות רגע אחד מעל זה.

כי נס, בניגוד למה שחושבים, הוא לא משהו שקורה פעם בדור. נס הוא תודעה. נס הוא כשאדם בוחר באמונה במקום בפחד, בעשייה במקום בשיתוק.

פרשת בא מזכירה לנו שהכוח היהודי האמיתי הוא לא בשרירים ולא במספרים. הוא ביכולת להתחבר למקור שמעל הטבע, ולמשוך ממנו חיים אל תוך היומיום. זו לא בריחה מהעולם. זו הנהגה של העולם ממקום גבוה יותר.

ובכל דור ודור, כל אחד מאיתנו מוזמן לשאול את עצמו: איפה אני מוכן לבוא. לא ללכת לבד, לבוא עם הקב”ה אל הפרעה הפרטי שלי, ולגלות שגם שם, דווקא שם, הטבע מתכופף בפני הנשמה.