מה הקשר בין נשימה רדודה לצוואר וכתפיים תפוסות?

רובנו לא שמים לב לאיך אנחנו נושמים. כל עוד האוויר נכנס ויוצא, נראה שהכול בסדר. אבל בפועל, הרבה אנשים נושמים כל היום נשימה קצרה ושטחית רק מהחזה, בלי שהאוויר באמת יורד לבטן. זה קורה בגלל לחץ, בגלל מסכים, בגלל ישיבה ממושכת, ובגלל דאגות במרוץ של החיים. 

הבעיה היא שגם אם הריאות עצמן בסדר, הנשימה הזו גובה מחיר מצטבר מהגוף ומהנפש.

נזק ראשון: הגוף במצב לחץ בלי הפסקה
נשימה רדודה משדרת למוח שאנחנו במתח. גם אם הכול רגוע מסביב, הגוף מקבל מסר של חירום - וכך הלב עובד מהר יותר, השרירים מתכווצים, והגוף נכנס לדריכות. התחושה שנוצרת היא של עצבנות בלי סיבה, חוסר שקט, סבלנות קצרה, קושי להירגע, ואפילו תחושת לחץ פנימית שלא עוברת. הגוף לא מקבל רגע אמיתי של מנוחה, גם לא בערב או לפני השינה. אנשים עם נשימה רדודה (שלא באה מהבטן) נוטים להתקשות בהירדמות, מתעוררים יותר עייפים ומרגישים שהראש שלהם לא באמת שקט. 

נזק שני: עייפות, כבדות ותחושת של אפיסת כוחות 
כשנושמים רדוד, האוויר לא מגיע עמוק, והחמצן לא מנוצל כמו שצריך. זה לא אומר שחסר חמצן בדם, אלא שהגוף לא משתמש בו בצורה יעילה. התוצאה היא עייפות מצטברת, תחושת כבדות, קושי להתרכז ותחושה שכל פעולה דורשת יותר מאמץ. אנשים רבים בטוחים שהם צריכים עוד קפה, עוד סוכר או עוד שעות שינה, אבל לפעמים הבעיה בכלל בנשימה כי הגוף לא מקבל את כל הכוח שאנחנו יכולים וצריכים להעניק לו. 

נזק שלישי: כאבי צוואר, כתפיים תפוסות 
נשימה רדודה מפעילה בעיקר את הכתפיים, הצוואר והחזה העליון. השרירים האלה לא אמורים לעבוד כל הזמן, ולכן מאמץ יתר גורם להם להתעייף. כך מתחילים כאבי צוואר, כתפיים קשות, כאבי ראש, לפעמים גם לחץ בלסת או בין השכמות. במקביל, הסרעפת כמעט לא זזה, היציבה נפגעת והגוף כולו נהיה יותר נוקשה. תחשבו על זה כמו על מעגל סגור: מתח גורם לנשימה רדודה, והנשימה הרדודה מגבירה את המתח.

לכן, טועה מי שטוען שתרגול נשימה עמוקה הוא מותרות השמורות רק לאנשים 'רוחניים'. כילדים ידענו לעשות את הפעולה הזו היטב, אך עם הבגרות והלחצים הנלווים לה, הגוף שלנו 'שכח' שהפעולה הזו טבעית לו. כשנלמד אותו לעשות זאת מחדש הוא יתחיל להיות רגוע, בלי עייפות ובלי כאבי צוואר וכתפיים תפוסות.