אחרי שנים בבית גדול, אנחנו שוב בחדר קטן. בית אמיתי לא יכול להיעלם

בית חב"ד המיתולוגי בקטמנדו פונה אחרי 25 שנה. חני ליפשיץ, שליחת חב"ד במקום, מספרת על התחושות.

כמו בסדרה "קטמנדו",

רק שזו המציאות שלנו אחרי 25 שנה.

אנחנו שוב בחדר קטן בגסטהאוס.

חדר פשוט, בלי קירות גדולים, בלי שולחנות ארוכים, בלי תאורה נכונה לצילומים.

כיסאות עץ חורקים, אנשים יושבים על המיטה, צוחקים, מדברים, נושמים יחד.

וואו.

חזרנו לנקודת ההתחלה.

ופתאום יש בזה שיעור עמוק מאוד בענווה.

כי אחרי שנים בבית גדול, חצר, מסעדה חלבית, בשרית, ספות, כורסאות, המון שטח...

אנחנו שוב יושבים בחדר קטן, ושואלים את עצמנו: איפה בעצם נמצא הבית?

האם הוא בקירות?

בריהוט?

בשלטים?

או שאולי

הבית הוא הלב שהיה כאן תמיד.

הלב שלנו.

והלב שלכם.

והאמת?

יש בזה גם כאב,

וגם הרבה מחשבות,

וגם המון שאלות פתוחות שלא תמיד יש להן תשובה.

אבל בינתיים?

אנחנו כאן.

עם מנורה קטנה, כיסא מתנדנד,

והמון נשמה.

ומגלים מחדש –

שבית אמיתי, אולי… בכלל לא יכול להיעלם.

תהיו איתנו.