הסיפור על הכלב ששכח את המפתחות שלו. שיתבייש לו

כבר עשרים שנה משה הקצב עובד בחנותו. הוא מכיר את לקוחותיו ואת בני משפחתם, הוא אפילו יודע איזה חלק בשר כל לקוח אוהב. אבל כזה דבר הוא לא ראה.

בוקר אחד מגיע כלב גדול לחנותו ומלחלח בפיו את נעליו. משה לוקח מקל ומנסה לגרשו, אבל כל ניסיונותיו עולים בתוהו.

הכלב העקשן נותר על עומדו, ופוער את פיו לעומתו. משה נבהל מלועו הפעור, אבל לפתע הוא מבחין במעטפה שמונחת בתוך פיו. הוא שולף אותה בזהירות, ומוצא בפנים שטר של מאתיים שקל ורשימת קניות של חלקי בשר שונים.

משה אורז במהירות את חלקי הבשר בתוך שקית ומושיט לכלב המסור, שאוחז אותה בשיניו ודוהר לבית אדונו. משה מתלהב מהעניין ומחליט ללכת בעקבותיו. הוא נועל מהר את החנות ודולק אחריו.

הכלב חוצה את הכביש, במעבר חצייה פונה שמאלה עד סוף הכביש, עובר בין שני בניינים ונכנס לתוך שכונת וילות.

בפתח אחת הווילות היוקרתיות הכלב עומד על שתי רגליו, מקיש קוד סודי בן ארבע ספרות ופותח את השער. מגיע לדלת הכניסה, נוקש קלות, אך אין מענה.

הכלב, שמתגלה כבעל כישורים מפתיעים, נוקש יותר בחוזקה, עד שסוף סוף הדלת נפתחת בידי בעל הבית, כשהוא לבוש בחלוק רחצה ופניו לובשות זעם.

"טיפש שכמוך!", הוא שיסה חרצובות לשונו בכלב המבויש, "למה אתה מפריע לי, כמה פעמים דיברנו על זה, אין לך שכל? מה זה צריך להיות!".

משה, שהתחבא כל העת בין השיחים והקשיב לדו-שיח הלא שיגרתי, לא יכול היה עוד להתאפק.

"סליחה שאני מתערב", פנה לאדון, "אבל יש לך כזה כלב מסור, גאון וכשרוני, איך אתה מעז ככה לגעור בו ולהשפילו?".

"כן", הסכים האדון "אבל שיהיה בריא, זו כבר פעם שלישית שהוא יוצא לקניות ושוכח לקחת איתו את המפתחות. מה, כל פעם מחדש אני צריך לקום ולפתוח לו?!...".

*

פעמים רבות אנו לוקים בעיוורון חלקי, כמו אותו אדון שיש לו כלב גאון ומסור, והוא מתעלם מכל זה וכועס למה הוא שכח את המפתחות!

"הלוואי והיה לי אבא כמו של דוד!", "איזה גאון הבן של נחום!".

האם באמת לכולם יש הכי טוב, הכי יפה, הכי מושלם? האם באמת הדשא של החבר ירוק יותר?

עצור רגע והתבונן כמה טוב ממלא את חייך, הבט על חצי כוס המלאה שהקב"ה נתן לך במתנת חינם.

הורה יקר! הבט בעיניו הטהורות של המתוק/ה שקיבלת במתנה מבורא העולם, התמקד בטוב העצום, ביופי הפנימי, בטוהר החיצוני של המלאך שלך, וצעק בכל כוחך "תודה, אבא!".