השם והייחוס: דבר תורה קצר לשולחן השבת - פרשת ויחי

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מ"ח, ט"ז).

בפסוק זה יעקב מברך את אפרים ומנשה במילים "ייקרא בהם שמי ושם אבותי".

מה משמעותה של ברכה זו? מה פשר המילים "יקרא בהם שמי ושם אבותי"?

הספורנו מסביר - הברכה היא שאפרים ומנשה יהיו ברמה כזו גבוהה של מעלה והתנהגות, עד שיהיו ראויים באמת לייחוס הנכבד והמכובד שלהם - להיות צאצאים של אברהם, יצחק ויעקב.

אדם יכול להיות בן למשפחה מכובדת ולשאת ייחוס רם, אולם מעשיו והתנהגותו אינם תואמים את הערך של אותו ייחוס. הוא אפילו עלול לבייש את השם שהוא נושא, ודרך חייו לא משקפת כלל את האבות שאחריהם הוא מיוחס.

"לא שם תרח ונחור כי הצדיקים לא יקרא עליהם שם אבותיהם הרשעים וכן בהיפך כאמרו רז"ל (סנהדרין פרק אלו הן הנחנקין) דקרינן לרשיעא אפילו בר צדיקא רשיעא בר רשיעא שלא יתיחס לאביו הצדיק אבל יתיחס לאיזה מאבותיו הרשעים ולכן התפלל עליהם שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת האל יתברך באופן שיהיו ראוים להתיחס לאברהם וליצחק על דרך יחד לבבי ליראה את שמך".

לכן, כשיעקב מברך "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", הוא מבקש שאפרים ומנשה לא רק ישאו את השם פורמלית, אלא שיהיו ראויים לו - שמעשיהם ואורח חייהם יכבדו את השם הזה ויצדיקו את הזכות לשאת אותו.

ואילו הרמב"ן מבאר: "והנכון שיעמוד זרעם ושמם ויהיה שם אברהם יצחק ויעקב נזכר בהם לעולם". כלומר, הברכה מתייחסת לכך לשמירה על זיכרון הייחוס. שלא יאבדו את ייחוסם ואת הקשר למוצאם לאורך הדורות, אלא תמיד יזכרו ויזוהו כצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב.