יהודה אייזיקוביץ
מכונת הרעל: כך עובדת מערכת התעמולה של קטאר
חשיפת פרשת קטארגייט מלמדת עד כמה הקטארים הצליחו להגיע קרוב לסביבת ראש הממשלה. למרות הדרמה שהפרשה יצרה, צריך לדעת שזה רק אירוע קטן יחסית בתוך המערכה הגלובלית שקטאר מנהלת. מה באמת זוממת האמירות המפרצית?
- יהודה אייזיקוביץ
- פורסם ט' טבת התשפ"ו
אמיר קטאר, תמים בן חמד (צילום: shutterstock)צריך להודות ביושר: בסיום שנת 2025 ניתן לומר שקטאר הפכה רשמית למעצמת-על מסוג חדש. בעולם שבו עוצמה צבאית לא תמיד מביאה לתוצאות הרצויות, נראה כי קטאר פיצחה את הקוד של השפעה בעידן המודרני. "המודל הקטארי", בתמצית, הינו שילוב קטלני של הון אינסופי, תיווך כפול ולוחמה תודעתית חובקת עולם. כל אלה מאפשרים לקטאר לשחק בכמה מגרשים במקביל, ולתמרן את המשתתפים לתוצאה הרצויה מבחינתה.
אבן היסוד של האסטרטגיה הקטארית, כפי שמרבה לציין הפרשן יוני בן מנחם, היא מיתוגה כ"מתווכת הכרחית". קטאר פועלת כיום כצומת המרכזי שדרכו עוברים הקשרים בין מדינות המערב לבין הזרמים האסלאמיים הרדיקליים. בין אם מדובר בטליבאן באפגניסטן או בחמאס בעזה, קטאר היא זו שמחזיקה את המפתחות.
אלא שהתיווך הקטארי הוא אחיזת עיניים. את דוחה לא מעניין להשיג שלום בר-קיימא. ממש לא, ההיפך הוא הנכון. מבחינת קטאר רצוי שהסכסוכים יימשכו ללא קץ, ובלבד שניהול הסכסוך יישאר בידיהם. היא משתמשת בתפקיד המתווכת כדי להעניק חסינות לארגוני טרור, להרוויח עבורם זמן יקר ולמנוע את הכרעתם הצבאית. כאשר קטאר אירחה את הנהגת חמאס או תיווכה בעסקאות שבויים, היא למעשה ביקשה להלבין את ארגון הטרור בעיניים בינלאומיות ולהפוך אותו לשותף לגיטימי לשיח, תוך שהיא ממשיכה להזרים לו את המשאבים הדרושים לשרידותו האידיאולוגית והמבצעית.
הזרוע השנייה של ההשפעה הקטארית היא כלכלית-תרבותית. "קרן קטאר" (Qatar Foundation) והשקעות העתק של המדינה הפכו לכוח המשפיע ביותר במוסדות ההשכלה הגבוהה במערב. בשנת 2025 נחשף במלואו עומק החדירה הקטארית לאוניברסיטאות היוקרה בארה"ב ובאירופה. המיליארדים שהקטארים הזרימו לקמפוסים לא רק הקימו מבנים אלא גם יצרו נרטיבים. הקטארים הצליחו לשטוף את מוחם של סטודנטים ואנשי אקדמיה, שאימצו תפיסת עולם המשרתת את האינטרסים של דוחה. בשם הערכים של "זכויות אדם" ו"צדק חברתי" הם תוקפים את ישראל ואת המערב, בעוד שקטאר עצמה מפרה את הזכויות הללו באופן שיטתי. זאת עדות להצלחת הלוחמה התודעתית של קטאר: היא קנתה לעצמה את הבעלות על השיח המוסרי בעולם האקדמי, ומשתמשת בו כדי להשקיט ביקורת ולהחליש את יריביה מבפנים.
מעל לכל אלה, קטאר משתמשת בקלף החזק ביותר שלה - הביטחון האנרגטי מול אירופה ואסיה. בזמן שהעולם מחפש תחליפים יציבים לאנרגיה הרוסית, קטאר מנצלת את עתודות הגז העצומות שלה כדי לכבול מדינות להתחייבויות פוליטיות ארוכות טווח. ככה זה: מי שתלוי בגז של קטאר לחימום ביתו בחורף, לא ימהר לגנות את תמיכתה באחים המוסלמים בקיץ.
קטאר גם משחקת משחק כפול מבריק בין המעצמות. היא מארחת את הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון, מה שמקנה לה הגנה צבאית אמריקנית, ובמקביל מהדקת בריתות אסטרטגיות עם סין ורוסיה. היא המדינה היחידה שיכולה לארח את פסגת נאט"ו בבוקר ואת מנהיגי איראן וחמאס בערב – מבלי לשלם מחיר מדיני.
כזכור, בחודש ספטמבר ביצעה ישראל מתקפה ישירה נגד צמרת חמאס על אדמת דוחה. התקיפה טלטלה קשות את קטאר, שנחשפה כמארחת של ראשי הטרור וכמגן חי עבורם. תגובתה הזועמת של דוחה, והפנייה המיידית שלה לממשל טראמפ בבקשת הגנה, הראו עד כמה היא חוששת מהסרת המסכה.
על פי בן מנחם, למעשה קטאר כיום היא "המדינה המממנת והמסיתה ביותר באזור". באמצעות רשת אל-ג'זירה שבבעלותה, היא ממשיכה להפיץ תעמולה אנטי-ישראלית ואנטי-מערבית רעילה בערבית, בעוד שבשפה האנגלית היא מציגה פנים של נאורות, ספורט וקדמה.
קטאר הצליחה להפוך את עצמה לחיונית כל כך מבחינה כלכלית ודיפלומטית, עד שרבים פוחדים להתעמת איתה. במדינות מערביות רבות כבר מבינים כי קטאר אינה רק מדינה, אלא מנגנון גלובלי שמטרתו לערער את הסדר הקיים ולהחליפו בסדר יום שמשרת את האסלאם הקיצוני. בינתיים המערב ממשיך להאכיל את המפלצת שמאיימת לבלוע אותו. אולם בעקבות הגילויים שחושפים את פרצופה האמיתי של קטאר, יש לקוות כי מדינות המערב יתפכחו בהקדם ויתנערו מזרועות התמנון של מכונת הרעל הקטארית.




