תעלומה: האם נמצאו סוף סוף קברי המכבים?

ערב חנוכה, אי־שם בין נתיבי האספלט של כביש 443 לבין יער בן-שמן. משפחות עם תרמילים, בני נוער עם לפידים וחיילים בחופשה מטפסים בשביל הצר אל שדרת קברים חצובים בסלע. הם מצטלמים, מדליקים נרות, שרים "מעוז צור", ואחד הילדים שואל את השאלה שמרחפת כאן כבר מאה וחמישים שנה: "אז זה באמת הקבר של המכבים?". אף אחד לא יכול לענות לו בוודאות.

המסע לחיפוש קבר המכבים מתחיל הרבה לפני הווייז. כבר ספר מקבים א' מתאר כיצד שמעון החשמונאי בנה באבני גזית מאוזוליאום מפואר במודיעין – מבנה גבוה, בעל שבע "פירמידות" לזכר אביו מתתיהו, אמו וארבעת אחיו. המצבה הענקית, כך נכתב, נראתה "לכל העובר בים" – כלומר, ממרחק, מן הספינות ששטו לאורך החוף. מאות שנים מאוחר יותר, ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מאשר שהמונומנט הזה עדיין עמד בתקופתו, ומוסיף נופך משלו לתיאור. גם אבות הכנסייה הביזנטיים, כדוגמת אוסביוס, מציינים מפורשות: במודיעין עומד עדיין קבר המכבים.

ואז – דממה. במשך יותר מאלף וחמש מאות שנה הקבר נעלם מן השטח. שמו חי רק במקורות, במפות עתיקות כמו מפת מידבא וברמיזות של נוסעים מזדמנים. עד שמגיעה המאה ה־19, ויחד איתה אירופה הנוצרית, נלהבת לארכיאולוגיה של ארץ ישראל. חוקרים כמו ויקטור גרן, קלרמון-גנו וקציני ה־PEF הבריטי מתחילים לשוטט בין הכפרים שממזרח ללוד, באזור הכפר הערבי אל-מידיא, בניסיון להתאים בין הטקסט לבין הסלע.

בנקודה אחת, הקרויה "חרבת אל-גרבאווי" – היום חורבת הגרדִי – הם נתקלים במבנה אבן מרשים: קירות עבים, פינות מחוזקות, אולמות קבורה חצובים. בחלק מהשרידים הם מזהים דמיון בולט לתיאור הקדום, ומכריזים בהתלהבות: זהו! כאן טמונים המכבים. התיאוריה מתקבלת בחום באירופה, והשם "קברי המכבים" נדבק למקום.

מעט דרומה משם ישנו אתר נוסף, "קֻבּוּר אל־יהוּד" – "קברי היהודים". שורה של קברי פיר חצובים עמוק לתוך הסלע, על מדרון מיוער. באמצע החורף של 1908 מגיעים לכאן תלמידים ומורים מגימנסיה הרצליה, במסע חנוכה חלוצי. רועה מקומי מוביל אותם לקברים, והם מדליקים נרות חנוכה במערות החצובות. הרגע הזה מוליד מסורת: בכל חנוכה יחזרו לכאן מטיילים יהודים, ידליקו נרות ויכריזו על המקום כ"קברי המכבים". עם השנים יופיע השם הזה על מפות רשמיות, שלטי דרך וחוברות טיולים.

אבל הארכיאולוגיה, כמו תמיד, מתעקשת על הוכחות. חפירות מדויקות יותר, שנערכו כבר במאה ה־20 והועמקו בתחילת המאה ה־21, גילו פרטים מטרידים: הקברים בקֻבּוּר אל־יהוד, למשל, טיפוסיים דווקא לתקופה הביזנטית – כ־500 שנה מאוחר יותר מימי החשמונאים. בחורבת הגרדִי, מתחת למפלס האבנים המרשימות, נחשפו רצפת פסיפס ועליה סמל נוצרי ברור, טיפוסי למבנים כנסייתיים במאה החמישית לספירה.

ב־2011 וב־2015 חוזרת רשות העתיקות לאתר חורבת הגרדִי, בחפירות גדולות ומלוות במכשור מודרני. התמונה שמתבהרת מורכבת: נראה שהמקום אכן שימש כקומפלקס קבורה מלכותי או ייצוגי, אך רוב השרידים ששרדו הם של מאוזוליאום נוצרי מפואר, שהוקם כנראה לזכר המכבים – זיכרון נוצרי למרד יהודי. החוקרים מציעים תרחיש בו המיקום המקורי של קבר המכבים נשכח, אך המסורת נשמרה, והביזנטים הקימו על הגבעה מבנה חדש שסימל בעיניהם את גבורת המכבים.

האם מתחת לשכבות הביזנטיות הללו מסתתרות עדיין אבני המאוזוליאום החשמונאי הקדום? על כך אין עדיין תשובה חד-משמעית.

כך נוצר מצב מוזר: יש לנו תיאור טקסטואלי, המפורט ביותר כמעט בעולם העתיק – שבע פירמידות, תבליטי נשק ואוניות, גובה שנראה מן הים – אבל השטח מסרב להסתדר לתמונה ברורה. חוקרים מצביעים על אתרים נוספים במרחב מודיעין – גבעת התיתורה, אום אל-עמדן, תל אר-ראס – כעל מועמדים אפשריים למודיעין הקדומה ולקבר המכבים, אבל שום אתר לא מספק "קליק" מושלם בין הכתובים לבין הממצא.

ובינתיים, המציאות בארץ ממשיכה לרוץ בקצב שלה. העיר מודיעין המודרנית צומחת סביב, שכונות חדשות מטפסות על הגבעות, וכבישים עוקפים את שרידי האבן העתיקים. אבל בכל חנוכה, חניון העפר הקטן ליד "קברי המכבים" מתמלא ברכבים. ילדים מבקשים לראות "איפה קבורים יהודה המכבי ואחיו", הורים מדליקים נר ראשון על אבן מצבה, ומדריכים מזכירים בזהירות: ההיסטוריונים לא לגמרי בטוחים שהם באמת כאן.

אולי זו בדיוק הנקודה. קבר המכבים, כמו פך השמן, הפך לסמל שקשה לתפוס ביד. החיפוש אחריו מחבר בין ספרי מקבים, יוסף בן מתתיהו, מפת מידבא, יומני חלוצים, דוחות חפירה ותצפיות לווין. ועדיין, בסוף היום, אנחנו נשארים עם שאלה פתוחה – ועם רצון אנושי מאוד: לעלות בחנוכה אל הגבעה, להדליק נר קטן בין האורנים והאבנים, ולחוש, ולו לרגע, שההיסטוריה של המכבים נמצאת לא רק אי-שם בספרים, אלא ממש כאן, בין תלוליות הסלע האפורות שמעל כביש סואן במרכז הארץ.