מחקר חדש מזהיר: "זו עוד סיבה שבגללה אסור לעשות קעקועים על הגוף"

עוד הרבה לפני שהקעקועים הפכו לטרנד עולמי, התורה קבעה באופן חד וברור: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָכֶם" (ויקרא י"ט, כ"ח). כעת, מחקר מדעי חדש מעניק רובד נוסף לאזהרה העתיקה ומציג תמונה מדאיגה על ההשפעות הפיזיולוגיות של הדיו על גוף האדם.

המחקר, שפורסם ב-PNAS, מגלה כי חלקיקי הדיו אינם נותרים במקום הקעקוע, אלא נודדים בתוך דקות אל כלי הלימפה ומתמקמים בתוך הבלוטות. הצוות, בהובלת פרופ׳ סנטיאגו גונזלס מאוניברסיטת USI באיטליה, הזריק דיו בשלושת הצבעים המקובלים - שחור, אדום וירוק - לעכברים, ובאמצעות הדמיה מתקדמת מצא כי בתוך יממה נצפתה הצטברות מרוכזת של חלקיקים בבלוטות הלימפה. גם לאחר חודשים, משקעי הדיו לא נעלמו. תופעה דומה נמצאה גם בבדיקות של בלוטות לימפה מאנשים מקועקעים.

בתוך הבלוטות התגלו מקרופאגים עמוסים פיגמנט, חלקם בקריסה ובמצב של מוות תאי. בדיקות נוספות הראו ירידה מהירה ומשמעותית בכמותם מיד אחרי הקעקוע. רמות ציטוקינים עלו בחדות ונשארו גבוהות לאורך זמן, כולל IL-1α שמצביע על פגיעה ממושכת ברקמה.

אחד הממצאים המדאיגים נגע להשפעת קעקוע על תגובת חיסון: בעכברים שקיבלו קעקוע ולאחריו חיסון קורונה מבוסס mRNA, רמת הנוגדנים הייתה נמוכה יותר. לעומת זאת, בחיסון שפעת מבוסס נגיף מומת נרשמה דווקא תגובת יתר - כנראה עקב הדלקת המקומית. החוקרים מדגישים כי יש צורך במחקר נוסף כדי להבין כיצד הדבר עשוי להשפיע על חיסונים מוחלשים או על טיפולים אונקולוגיים.

בנוסף לכך, מחקר שבדי עדכני מצא עלייה של כ-29% בסיכון היחסי למלנומה בקרב מקועקעים, גם לאחר התאמת גורמי סיכון. החוקרים מציינים כי פיגמנטים מסוימים, בעיקר צבעי אזו, עלולים להתפרק לחומרים מסרטנים בחשיפה לשמש או בלייזר.

מעבר לכל זאת, הדבר מנוגד כאמור לחוקי ההלכה. כעת מתברר כי מעבר למשמעות ההלכתית של שמירה על הגוף כפיקדון, הממצאים החדשים מראים שעלולה להיות גם משמעות רפואית.