מה הסוד שמחבר ילדים להצלחה, לערכים ולגדלות – כבר מהבית?

אחת התמונות המבלבלות ביותר בפרשת תולדות היא הקשר שבין יצחק לעשיו: "ויצחק אהב את עשו כי ציד בפיו". חז"ל מציירים לנו דמות של עשו – אדם שמלסטם את הבריות, רוצח ומכניס נשים שמקטרות לעבודת אלילים אל תוך הבית. ובכל זאת: יצחק אוהב אותו.

כיצד ייתכן שצדיק בדרגתו של יצחק, מי שראה את השכינה בעקידה ושמע את דבר ה' באופן ישיר, אוהב אדם כזה? האם באמת יצחק האמין שעשו צדיק? האם באמת עשו הצליח לפתות את אביו במרמה?

חז"ל מלמדים בדיוק את ההפך.

הסוד של יצחק אינו תמימות – אלא חוכמת עומק בחינוך, ומתוכה כוח רוחני עצום. לא תמימות – אלא בניית קשר דרך המכנה המשותף.

המילים "כי ציד בפיו" אינן אומרות שיצחק "קנה" את הסיפורים של עשו, אלא יצחק בחר לדבר עם עשו בשפה שלו, בעולם התוכן שלו.

עשו אהב ציד. הוא אהב גבורה, קרבות, את האדרנלין של השדה. יצחק לא ניסה לחנך אותו בנאומים מוסריים, ולא התעמת איתו על כל מעשה. יצחק דיבר איתו על ציד. שאל אותו שאלות. התעניין באמת. שיתף אותו ברגעים. נתן לו תחושה שיש מקום שבו הוא ובנו נפגשים עם מכנה משותף.

התוצאה? עשו – עם כל רשעותו – אהב את יצחק אהבת נפש.

זהו אחד היסודות הגדולים ביותר בחינוך: הילד מרגיש אהוב כשתוקפים אותו פחות ומתחברים אליו יותר. לא דרך מה שההורה רוצה – אלא דרך מה שמעניין את הילד.

יצחק ראה מי עשוי לצאת מעשו

אבל יש כאן יסוד עמוק אף יותר. חז"ל מלמדים שיצחק לא הסתכל רק על עכשיו, אלא על פוטנציאל הדורות. הוא ראה – ברוח קדשו – שמהעולם של עשו יצאו נשמות אדירות, נשמות של אור שמגיע מתוך החושך.

מי יצאו מעשו? חז"ל מגלים:

1. ר' מאיר בעל הנס – מצאצאי נירון קיסר. בגמרא מסופר שנירון קיסר, מצאצאי עשו, ברח, התגייר – ומתוך זרעו יצא ר' מאיר, אחד מגדולי התנאים, מגדלור תורה לדורי דורות.

2. אונקלוס הגר – בן אחותו של טיטוס, אונקלוס, מתרגם התורה, היה בן אחותו של טיטוס – שניהם מצאצאי עשו. הוא התגייר והנחיל לעם ישראל את תרגום אונקלוס – פירוש בסיסי שנמסר מסיני, העומד עד היום כחלק מהלכה.

3. נירון קיסר עצמו – גר צדק וצדיק גדול. אחרי שהתבונן בעומק הדין האלוקי – נירון התגייר והפך לדמות של גדלות רוחנית. חז"ל מציינים שהוא עצמו היה לצדיק גדול בישראל.

כל זה ראה יצחק. ולכן, אף על פי שעשו בחר ברוע – יצחק ידע שבשורשו יש פוטנציאל של גדלות.

האב היחיד שיכול לאהוב ילד בעייתי באמת

כשאדם מסוגל לאהוב ילד שקשה לאהוב – אדם כזה מסוגל להיות סנגור אמיתי. ובאמת, במדרש המפורסם (שבת פ"ט) מתואר כיצד הקב"ה מבקש מאבות העולם לסנגר על עם ישראל לאחר שחטאו.

אברהם ויעקב משיבים שהעם חטא.

אבל יצחק – אביו של עשו – הוא היחיד שיכול לומר: "מחציתה עלי ומחציתה עליך… ואם אתה מוחל להם – מוטב".

יצחק לא מלמד אותנו רק חינוך – הוא מלמד אותנו אמונה בטוב הגנוז בילד, גם כשהוא נראה רחוק.

המסר של יצחק הוא פשוט ועצום:

•           התקרבות נוצרת דרך עולמו של הילד, לא דרך שלנו.

•           אהבה אינה מתבטלת מול כישלון – היא נוכחת בתוכו.

•           פוטנציאל פנימי יכול לצאת מדמויות שנראות אבודות.

•           ואין ילד שלא מסתתר בו אור – גם אם הוא עטוף בהרבה חושך.

החינוך האמיתי מתחיל במקום שבו אדם לא מסתכל על ה"עכשיו" של הילד – אלא על ה"עתיד" שהקב"ה טמן בו.

הרב ד"ר יעקב ארנברג הוא ראש מכון ארנברג – המכון ללימודי ייעוץ נישואין ומקצועות המשפחה