זהירות: זו הפעולה היומיומית הקטנה, שעלולה להרוס לכם את הפרנסה

לפעמים אנחנו בטוחים שרק החלטות גדולות קובעות איך ייראו החיים שלנו, אבל האמת נמצאת דווקא בפרטים הקטנים, אלה שנדמים שוליים כל כך עד שאיש לא שם אליהם לב. עודף שקיבלנו בטעות ולא טרחנו להחזיר, חפץ שנשאר אצלנו "למשך יום יומיים" והפך לחצי שנה, ציוד מהמשרד שנלקח כי "זה בכל מקרה יושב שם" - מעשים קטנים, כמעט בלתי נראים, שמצטברים ומשפיעים הרבה מעבר למה שנדמה.

"צריך לידע", כותב החפץ חיים בספרו "אהבת חסד", "שממון אחרים שנשאר ביד האדם בעוול – לבסוף לא יצליח".

מקור הדברים הוא בפסוק בירמיהו: "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו". מעיר החפץ חיים שהמילה "יעזבנו" מתייחסת גם לאדם וגם לעושר, כי פעמים יעזוב העושר את האדם, ולפעמים להיפך. כלומר, האדם יכול לאבד את ממונו, או לעזוב את העולם בקיצור ימים.

עוד מוסיף: "ממון של אחרים שנשאר ביד האדם בעוול – יכלה גם את יתר הפלטה שיש לו בעצמו מכבר". על כך נאמר במסכת דרך ארץ זוטא: "אם נטלת את שאינו שלך – את שלך יקחו ממך".

מבאר החפץ חיים כי עניין השמירה ממון אחרים נכלל במה שאמר הכתוב (מיכה ו' ח'): "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט". כה דבריו: "כי כל זה הוא בכלל חוקי המשפט, להיות האדם זהיר שלא לעשות עוול לחברו. והשומר עצמו להתנהג בדרך המשפט, הוא מהמקרבים ישועת ה' על ישראל".

גם בחיי היום-יום, הן בעבודה והן בבית, אנחנו נתקלים שוב ושוב בסיטואציות קטנות שנראות שוליות - אך הן נוגעות ישירות ליושר ולהחזקה של מה שאינו שלנו.

בעולם העבודה זה מתבטא במצבים יומיומיים: עובד שמשאיר לעצמו עודף קטן מהקופה כי "זה רק כמה שקלים", אדם שלוקח ציוד משרדי הביתה מתוך מחשבה "יש מלא, זה לא יחסר", דיווח על שעות שלא באמת עבדו, שימוש ברכב חברה לצרכים פרטיים בלי רשות, או מנהל שמוציא חשבונית על הוצאה שאינה קשורה כלל לעבודה. גם בחיים האישיים מופיעים מקרים דומים: קבלת עודף גדול בטעות בקופה והמשיכה לדרכך בלי להחזיר, מציאת חפץ של מישהו אחר והעדפה לשמור אותו לעצמך, אי-החזרת הלוואה קטנה שנשכחה עם הזמן, או השארת חוב פתוח אצל בעל מקצוע מתוך מחשבה שהוא "לא באמת יבחין".

במסגרת הבית, הדברים ניכרים בסיטואציות פשוטות ושכיחות: כשמלווים מחברה כלי, בגד או משחק, והוא נשאר בבית חודשים ארוכים עד שנשכח לגמרי; כשמקבלים בטעות משלוח כפול ולא טורחים להודיע; כאשר מבקשים משכן חפץ ולאחר זמן מתבלבלים בין מה ששייך לנו למה ששייך לו; או כשמשאילים ספר, מחבת או מוצר אפיה ואומרים לעצמנו "נו, היא בטח לא זוכרת" – וכל אלה מצבים יומיומיים שמעמידים את האדם מול אחריותו הפשוטה לשמור על מה שאינו שלו ולהחזירו במלואו.

בסופו של דבר, חיי היומיום מלאים במבחנים קטנים של יושר ואחריות, ולעיתים דווקא הזוטות הן אלו שמגלות מי אנחנו באמת. שמירה על ממון וחפצים שאינם שלנו, הקפדה להחזיר כל דבר לבעליו והתנהלות נקייה מכל עוול - כל אלה יוצרים בית של אמת, חברה מתוקנת ושפע ברכה ופרנסה.