אתה מתלבט מה לבחור? זה אומר שהנפש שלך בריאה

הרבה פעמים אנו חווים מאבקים פנימיים בתוכנו שמרגישים לנו כמו פיצול אישיות, ורוצים רק להיפטר מהם. למרבה הפלא, המאבקים הללו מעידים דווקא על נפש בריאה שבנויה על פי הסדר האלוקי כדי לחיות חיים של משמעות. מהם המאבקים האלה? איך מסתדרים איתם? ומה זה אומר עלינו?

מי כאן השולט

פרשת תולדות מתארת לנו את חוויית ההיריון של רבקה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'. ויאמר ה' לה: שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר".

רבקה חווה חוויה מוזרה. בתוך בטן אחת יש מאבק לשני צדדים: כשהיא עוברת ליד בית מדרש, יעקב רוצה לצאת, וכשהיא עוברת ליד מקומות של עבודה זרה, עשו רוצה לצאת. המצב הזה מעלה בה תהיות, והיא הולכת לבדוק מהם המאבקים הללו שקורים בתוכה.

גם אנחנו מתמודדים עם מאבק פנימי שבו כל צד מושך למקום אחר, וכמו רבקה – גם אנחנו ננסה להבין ולבדוק מהם המאבקים הללו ואיך מסתדרים איתם.

בעל התניא מלמד אותנו שיש בתוכנו 2 נפשות: נפש אלוקית ונפש בהמית, והם המקור של כל העימותים הפנימיים שיש לנו. הנושא רחב מאוד, אך נעשה איתו היכרות קצרה: נפש בהמית מייצגת את כל העניינים הגשמיים שקשורים לעולם הזה: אוכל, צרכים מסוימים ועוד. בעל התניא מכניס לנפש הבהמית גם דברים שנראים לנו רוחניים, כמו מוזיקה, חוכמה כללית וכו'. הוא מסביר זאת בכך שכל עוד זה לא משרת מגמה אלוקית, מבחינתו זה קשור לנפש הבהמית.

נפש אלוקית מייצגת את התורה והמצוות, וכל דבר שקשור ומשרת מטרה עליונה / מגמה אלוקית.

אך לא הכל שחור או לבן. הדברים הרבה יותר מורכבים – הנפש הבהמית היא לא כפי שהיא נשמעת, רק רעה (רק בהמה), אלא יש בה גם טוב. הערבוביה של הטוב והרע בנפש הבהמית שלנו נקראת קליפת נוגה. נוגה זה כמו אור מעומעם – מצד אחד יש קצת אור, אבל מצד שני גם יש קצת חושך. הנפש הזו נצרכת וחשובה, אבל השאלה היא מה אנחנו עושים איתה.

דוגמה טובה לכך היא הרשתות החברתיות – יוטיוב / פייסבוק / אינסטגרם / טיקטוק מלאים בערבוביה של טוב ורע. מצד אחד אפשר לקדם שם דברים טובים, כמו התנדבויות, סרטוני לימוד, עזרה לזולת, הסברה טובה ולהגיע לכמות ענקית של חשיפות לדברי תורה וקירוב (וממש לשנות לאנשים חיים). מצד שני, אפשר להשתמש בו לצד השלילי, ולהתדרדר לתהומות ולאיבוד עצמי ממש. הרשתות החברתיות הן כלי, והבחירה של האדם היא מה לעשות עם זה, והאם לקחת את ה"בהמי" לכיוון החיובי שלו, ולהוציא ממנו את הטוב.

כדי שתהיה לאדם בחירה, הוא צריך שיהיו לו שתי אופציות. אדם עם אופציה אחת הוא לא אדם בוחר, כי יש לו רק דבר אחד בפניו, וזה ברור שזה הדבר שהוא יעשה או ייקח. אך ברגע שיש לו שתי אפשרויות והוא בוחר – הוא מעיד על עצמו שהוא נוכח בדבר מרצונו, וזה הרבה יותר משמעותי.

אם לאדם יש סמארטפון, לדוגמא, הוא יכול להשתמש בו. הוא לא חייב לזרוק / להתרחק ממנו. השאלה היא מה השימוש שהוא בוחר לעשות בו. האם זה למנף אותו לכיוונים חיובים, או להיות מכור לרשתות / למשחקים וכו'.

קליפת הנוגה ושתי הנפשות נמצאות בתוכנו כקולות שמושכים לכל מיני צדדים. הקולות האלה מתבטאים גם בכוונות של המעשים שאנחנו עושים: כוונה כזאת או כוונה אחרת, לדוגמה: כוונה לעשות חסד מתוך מניע שרוצה לגרום טוב לשני באמת, או כוונה מתוך מניע נסתר. לקבל זה חשוב, וצריך שזה יהיה, אין ספק. אך השאלה היא מאיזה מניע אנחנו פועלים: ממניע טהור שהלב שלנו באמת נוכח שם, או ממניע מזויף – ואת זה אין ספק שמרגישים.

עצם הידיעה שיש לנו שתי הנפשות הללו, וההבנה של המורכבות שלהן (גם אם זה על קצה המזלג), עושה לנו סדר וגורמת לנו להבין שהנפש שלנו בריאה. היכולת שלנו להסתדר היא למצוא ולבחור גם בטוב (צד עליון) שיש בנפש הבהמית, ואפילו אם זה רק במעט.