מה המעשה היומיומי שנראה קטן, אך משנה חיים? ביאור פרק י"ב בתהילים

בעולם שבו הכול נראה מבריק מבחוץ אבל סדוק מבפנים, דוד המלך מרים קול זעקה נוקב: “הושיעה ה׳ כי גמר חסיד, כי פסו אמונים מבני אדם". כבר לפני אלפי שנים תיאר דוד מציאות שמרגישה כאילו נכתבה על דורנו - דור שבו האמת נעלמת מאחורי מסכות של מילים יפות, והאמונה מתחלפת באינטרסים. בואו להכיר את פרק י"ב, המזמור ה-12 בספר התהילים.

תקציר הפרק

מזמור זה יסודו בתפילת יחיד, ועוסק בעיקר בבקשת גמול הולם לצדיק ולרשע. המזמור נפתח בכותרת "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד". המשורר פותח את המזמור בבקשת ישועה, מכיוון שאבדו חסידים ואנשי אמונה מן העולם: "הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מבְּנֵי אָדָם". המשורר מציין שבני האדם: "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ".

תוכן הישועה המבוקשת נזכר כאן. המשורר מבקש מה' להכרית את האנשים החוטאים בלשונם: "יַכְרֵת ה' כׇּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת. אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ", ובניגוד להם את האביונים, הצדיקים, ה' יושיע: "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ" . כדי לחזק את בקשתו, המשורר מעיד על ה' שלו יש אמרות טהורות בניגוד לרשעים שלשונם חלקה: "אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם".

המשורר חותם באמירת ביטחון שה' ימלא את בקשתו: הוא יושיע את הצדיקים וירשיע את הרשעים: "אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם".

הפרק המלא

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד.

המזמור הזה נמסר ללוי שהיה מתאמץ בשירה והיה מנגן בכינור שהיו לו שמונה מיתרים. מזמור זה נכתב על ידי דוד על מצב עתידי, בו הרשעים יציקו לעניים ומסכנים.

(ב) הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.

ה'! צריך שתביא ישועה, היות ואין יותר אנשים צדיקים, כִּי כבר אבדו אנשים עם אמונה.

(ג) שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שְׂפַת חֲלָקוֹת בְּלֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ.

כל אחד יאמר לחברו דברי שקר. הם כביכול מדברים דברים רכים, אך הם באמת אינם מתכוונים לכך. הם מראים את עצמם כאילו שבליבם יש להם דברים טובים, אך באמת הם חושבים דברים רעים בלב. הם לא אומרים את מה שהם חושבים.

(ד) יַכְרֵת ה' כָּל-שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת.

אני מתפלל שה' יכרית את כל מי שמדבר דיבורים רכים, אך הוא באמת איננו מתכוון לכך, ואני גם מתפלל שה' יכרית את מי שמדבר דברים גבוהים, כמו הבטחות גדולות, ואיננו מתכוון למה שהוא אומר.

(ה) אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ.

הרשעים אמרו שבזכות הלשון שלהם שיודעת לשכנע אחרים בשקרים שהם אומרים, הם יגבירו את דיבוריהם, ויאמרו כל מה שהם רוצים, על מנת להכשיל עוד אנשים.

(ו) מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ.

בגלל שהרשעים שודדים את העניים, החלשים, ובגלל שה' שומע את הצווחות של האביונים כאשר הרשעים שודדים אותם, ה' אמר שהוא עכשיו כביכול יתעורר (פסוק זה נאמר על ידי נבואה), והוא ישים ישועה במוקשים שהרשעים טמנו לעניים.

(ז) אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם.

דברי ה' הם דברים טהורים ולכן הם יתקיימו, דברי ה' טהורים כמו כסף שזוקק פעמים רבות.

(ח) אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם.

ה'! אתה תשמור על המסכנים בכל דור.

(ט) סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם.

הרשעים מסתובבים מסביב לצדיקים על מנת להזיק להם, ולכן צריך שתגן על הצדיקים.

על הפסוק "כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם" דורשת הגמרא (ברכות ו, ב) "אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלים בהם. ומהו? - תפילה". כלומר, לשון 'כרום' היא מלשון דברים העומדים ברומו של עולם. 'זולות' מלשון שבני אדם מזלזלים.

וביאר הסבא מקלם שהזלזול הגדול ביותר הוא שלא מעריכים נכון את יקר התפילה וערכה הרם, ולא מבינים שהתפילה יכולה להביא את האדם היישר אל רום העולם ולקרב איש קטן קומה לשיחה ישירה עמו יתברך, העומד ברומו של עולם.

לצערנו, אנשים לא חושבים כך. האמת שלא כל-כך חושבים בכלל מהי תפילה. ואם כן חושבים קודם התפילה, מקווים אולי להצליח לכוון קצת, או לפחות להתפלל בזמן, אך לא מעלים על הדעת, שנוכל להתעלות לדרגות נשגבות על ידי התפילה, וזהו הזלזול הגדול.

והן אמת היא, שאין הקב"ה צריך לנו ולתפילותינו, וכל מהותה של התפילה היא – כפי שהגדיר חובת הלבבות – לגרום ל"גבהות הנפש", כלומר הגבהת ורוממות הנפש, עד רומו של עולם. כל תפילה אמיתית, אפילו לחישה פשוטה שנאמרת מעומק הלב עם תחושה שיש מישהו כל יכול ששומע אותי כרגע, מסוגלת לרומם אדם קטן למדרגה של מלאך. זו המשמעות האמיתית של “כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם” - הדברים הגבוהים ביותר בעולם, שנראים לנו יומיומיים מדי ואנחנו מזלזלים בהם.