העולם לא כמנהגו נוהג. הזוי, אבל מציאות

אילו היינו ממשיכים לחיות בזמן בו עולם כמנהגו נוהג והימים, ימים כתיקונם, היינו נדים בייאוש נסלח "אשרי המאמין..." לכל התחזיות הבלתי סבירות שנוחתות עלינו. אבל נפל דבר בישראל ובעולם כולו.

העולם לא כמנהגו נוהג, והימים ממש לא ימים כתיקונם. האנטישמיות שהייתה אמורה לפחות לרדת למחתרת לאחר פוגרום ה-7 לאוקטובר, התחזקה ובלי בושה מופיע בכל המסכים בלי מסכות. כל פרסום הטבח המתועד, שמן הסתם אמור להפוך שנאה לחמלה, הפך לריח דם שחדר לנחירי חיות טורפות שנהמו מתשוקה לקרוע את הטרף. קרי - עם ישראל, בשיא אומללותו וכשמתיו מוטלים לפניו. ולא מדובר רק ביוצאי ארצות האסלם אלא בסטודנטים מערביים ובראשי מוסדות אקדמיים.

נשברו תאוריות בסיסיות. תמו המשוואות, ואין היקש ואין קל וחומר.

אחרי מלחמת העולם השנייה נשארנו עם דווה, של יתומים ואודים מוצלים, אז נקף לבו של העולם השפוי וזכינו למעט רחמים. הקל וחומר הזה נשבר. אילו חיפשנו בפוגרום האחרון מעט הגינות לאחר שטבחו בנו, הרי קבלנו יריקה ושנאה עזה.

כל מה שידענו עד היום על התנהגויות, על מציאות שמשתנה בעקבות מאורעות, היקש וצפי – מתברר שאין לו מקום בתקופה הזו. מה שממשיך, אלו הקשקושים הפטפוטים והפרשנויות שמעמידות את דובריהם בעמדה נלעגת מתמיד. פרשנים – לא הבנתם? אתם ממשיכים לחזות עתידות על פי העבר? העולם כבר לא נוהג כפי שהורגלתם. יש נהג לרכב שנוהג כפי רצונו. אם עד עכשיו הוא נתן לכם לנהוג בהגה, זה היה כי הוא רצה לתת לכם לחוש איזו שליטה מסוימת. אבל נכשלתם במבחן. לא הבנתם שיש מנהיג שנוהג על אמת ואתם רק כלי משחק, אז כעת הגיע הזמן לראות זאת במוחש. פשוט נגמר המשחק.

כשנדמה לנו שהעולם אוטוטו על שפת התהום – אז הנהג חותך לכיוון ההפוך בצורה חדה, ופתאום האיום נעלם כלא היה. וכשהוא נע בשלווה על פני שדות מוריקים, ואין דבר מאיים משום צד, ברגע קטן מוצאים אנו את עצמנו, מטולטלים למקום חשוך מאיים.

ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

השנתיים האחרונות התאפיינו בטלטולים קשים שעובר עם ישראל, בכל מקום בעולם, וזה מחייב מערך שיקולים חדש. זה מחייב אמונה ממשית בביאת המשיח, ואמונה מוחלטת במי שמנהיג את העולם.

כולנו עדיין מתהלכים עם דעות קדומות על מה שצריך שיתרחש: אירופה מתאבדת, סין גדלה, קליפורניה איבדה את הצפון למען הפרוגרס, הודו נמצאת בהתפוצצות אוכלוסין, העולם מתחמם עקב חור באוזון בלא שליטה. החופים ייעלמו ויצללו לתוך הים הגדול. אימפריות מערביות גדולות מתהלכות באוזלת יד כשמהגרים אסלמיים ממשיכים לכבוש את המלכה בבית. זה תסריט עצוב, שמן הסתם יוביל אותנו לסוף הדרך.

אבל לא.

הקב"ה מקדם את העולם לפי התוכנית שלו, ונותן לנו אלפי תזכורות שגם מציאות הפוכה מתחזית הגיונית, יכולה להתגשם וכל זה כדי להגיע לתכלית האדם – האמונה, כי זה כל האדם.

אם זה לא ברור, אז הנה כמה דוגמאות הרחוקות מכל תחזית הגיונית:

כל החטופים החיים חזרו, רובם על רגליהם, ואפילו התבדחו עם יקיריהם – והחמאס איבד את קלף המיקוח שלו. הזוי, אבל מציאות.

הנשיא טראמפ, שעומד לצד ישראל (ולא משנה אם הוא אינטרסנטי), נמצא בזמן הכי נכון ובעל השפעה עולמית בזמן שכולם נגדנו. הזוי, אבל מציאות.

חלק גדול הרחוק מיהדות שואל: איפה היה ה' ב-7 לאוקטובר? אבל אף אחד מהחטופים שסבל, התייסר ונבחר להיות קורבן לא שאל את השאלה הזו. הזוי, אבל מציאות.

החטופים שלא באו מבתים שומרי תורה גילו את אמונתם בשבי. הם לא נשאו עיניהם לצה"ל, אלא לשמיים, ושמעו בת קול בלבם. מי לימד אותם הפוך מהחינוך שקבלו ומהעולם שלהם? הזוי, אבל מציאות.

רוסיה, מעצמת כוח בעולם, בעלת מאזן האימה מול ארצות הברית, עדיין לא מצליחה להכניע את אחת ממדינות הבת שלה - אוקראינה. כבר שנים חייליה מדממים בשדות הקרב. רוסיה הגדולה, אבירת מלחמת העולם השנייה, שהצליחה להכניע את החיה הנאצית בצד המזרחי של העולם, בעלת הרזומה המרשימה של מדליות ניצחונות ותהילה, היכן נעלמת? איה חיבוק הדב המאיים שלך? הזוי, אבל מציאות.

והבריון השכונתי שאף אחד לא העז להתעסק אתו כבר עשרות שנים, הלא היא איראן, ארץ שלשמע אוזן נרעד הלב – כל ארצות ערב הבריונים האלימים ביותר, לא העזו לעלות אותה על דל שפתם קל וחומר לגרד אותה – הנה באחת התמוטטו מוסדות תבל. התהילה, הקסם וההרתעה – היכן הם? לאן נעלמה מעצמת הנשק שאהבה להציג לעולם תערוכת אימים של טילים. הכול התפוגג כעשן, הערפל התבהר והיא התגלתה במערומיה ובשברה. משמיים היא קבלה שדר ישיר: "גם את הנפוחה מחשיבות, תתפוררי כמו כד חרס". הזוי, אבל מציאות.

ומאידך –

מפגיני קפלן ממשיכים להחליף כותרות מבלי לזכור את הרשימה מאז הרפורמה המשפטית  שהתפוגגה בקול דממה דקה. דבר אחד הם זוכרים מצוין, שהפגנה חייבת להימשך גם מחר, ובאמת לא חשוב על מה. כי אפילו אם ביבי יחליט להתפטר, החגיגה חייבת להימשך, ותמיד אפשר להמציא כותרת חדשה. הזוי, אבל מציאות.

בכירי צהל והשב"כ ימשיכו לשאול בגלגול עיניים צדקני, הייתה בגידה? עם סימן שאלה מודגש. אף אחד לא יגיע באלימות וייקח אותם למרתפי השב"כ לחקירה. הם בעצמם השב"כ, ויש להם אבא ואמא חזקים – מערכת המשפט. הזוי, אבל מציאות.

העולם הוא רק מציאות מדומה, אבל הוא צבעוני וממשי כל כך. המציאות נבראה בטכנולוגיה מתקדמת ברמות שמימיות, לכן היא גם מסתירה היטב את המציאות האמתית שהיא אחת ויחידה – הבורא. מי שיפנים את המסר, יזכה.

ועוד על הדמיון. כולנו מכירים את 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, שאחד מהם הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח...". הרמב"ם לא היה דמיוני, לכן גם אם זה ייראה הזוי, זו תהיה מציאות. אמן כן יהי רצון.