נח בנה תיבה כדי להתנתק מהכל. ואיפה התיבה שלך?

הרב אליהו לופיאן זצ"ל סיפר שהיה בית חולים ישן, שבו נכנסו חולים עם שפעת – ויצאו עם דלקת ריאות, ואלו שנכנסו עם דלקת ריאות – מתו, רחמנא ליצלן.

לאחר חקירה מיוחדת גילו החוקרים שהחיידקים היו ספוגים בכותלי המבנה. הפתרון היה בלתי נמנע: לשרוף את הכל ולבנות מחדש.

הסיפור הזה, העוסק בחיידקים בלתי נראים שהרסו את האווירה כולה, מזכיר את ימי דור המבול. המדרש מספר שאפילו האדמה הוציאה כלאיים – האווירה כולה הייתה נגועה, ברמה כזו שהיה הכרח להשמיד ולבנות מחדש.

כולם מדברים על מי המבול... אבל מהו המבול שלנו היום?

היום אין מים, אבל יש מבול מסוג אחר: מבול של התראות רועשות, הודעות אינסופיות, קולות וגירויים שאינם מפסיקים. המסך הוא כל הזמן איתנו, ובעומק, אנחנו פשוט טובעים. אנחנו שקועים באווירה נגועה של רעש דיגיטלי, שמאיים להפוך את חיינו ל"בית חולים" שבו אנו נחלשים במקום לצמוח.

מצב כזה מחייב הרס ובנייה מחדש.

אבל בדיוק כמו אז, גם היום – יש תיבה.

נח נדרש להיכנס למקום מנותק לחלוטין מהעולם הסובב, לסגור דלת, להיות נוכח ולהתרכז במה שבאמת חשוב. רק כך הוא ניצל, ורק כך הוא יצר עתיד חדש.

ואתה? איפה התיבה שלך?

איפה המקום שמנתק אותך קצת מהגירויים? איפה הרגע שמחבר אותך לעצמך, לילדים שלך, לחיים עצמם?

אולי זו שעה יומית קבועה ללא מסך.

אולי זה זמן איכות שאותו אתה מקדיש לגמרי לילד או לבת הזוג.

אולי זו השבת, שבה אתה סוגר את הדלת ומבטיח נוכחות מלאה.

התיבה הצילה את נח.

הזמן הזה, המקום המנותק שבחרת לעצמך, הוא המקום שיכול להציל גם אותך, ולבנות מחדש את חייך.

הרב חנניה מנס הוא מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. n3201525@gmail.com