בעלי חיים עם שני מוחות? המחקר שמוכיח את מציאות הבורא

דיויד קופאדז', יועץ מדעי של נאס"א, סוקר מחקרים שמראים כי ישנם בעלי חיים שמתנהגים כאילו יש להם שני מוחות.

אך בשביל מה צפרדע או סרטן צריכים שני מוחות, אם האדם, ואפילו הגאון ביותר, מסתדר עם מוח אחד?

ובכן, ישנם בעלי חיים שמתמודדים עם תנאי חיים משתנים יותר מאיתנו. בני האדם מסוגלים להעפיל לגובה, לטוס במטוס או בחללית, לצלול ועוד ועוד פעילויות מעניינות שדורשות מאיתנו התאמה, ביגוד, ציוד, ועוד. אבל השעון הביולוגי שלנו מתאים ליממה הארצית. בלילה אנו עייפים, יש לנו שעות שבהן אנו צריכים לאכול, וכך הלאה. והעיקר: המוח שלנו מתוכנת אוטומטית להתאים את קצב הנשימה והתנועה לטמפרטורה של כדור הארץ. במקרה של קור גדול אנו מתעטפים במעיל, ובמקרה של חום – מדליקים מזגן. פעילות המוח והנשימה שלנו אינה משתנה.

אך הצפרדע היא דו-חי. היא נולדת בתוך המים, ראשיתה כראשן, שנראה כמו דג. רק אחרי כמה גלגולים היא הופכת לצפרדע שמבלה בעיקר מחוץ למים. בין הגלגולים האלו היא צריכה לא רק לפתח מנגנון נשימה כפול, אלא גם התמודדות עם טמפרטורות שונות. אין לה מעיל ולא מזגן. הצפרדע צריכה לשהות במים קרים מאד, כמעט קפואים, ועם זאת עליה לווסת את חום גופה. מנגנון הוויסות שקיים אצל יצורים שאינם ימיים הוא אנדותרמיה, אבל בצפרדע הוא אינו קיים. איך בכל אופן שומרת הצפרדע על חום גופה?

 מחקר חדש מתאר כמין מכשיר מדידה שמודד את הטמפרטורה בחוץ, ומשדר אותות לקולטנים שנמצאים בתוך הצפרדע ועשויים להאט או להגביר את קצב הנשימות כדי לשמור על חום הגוף. כאשר דב נמצא בשנת חורף, קצב הנשימה שלו יורד מאד, אבל הצפרדע אינה יכולה להוריד את קצב הנשימה יותר מדי. היא לא בשנת חורף, ובכל אופן היא מצליחה להסתדר עם טמפרטורות נמוכות. חוקרים מצאו "מנגנון מונחה סביבה" המווסת את פעילות הרשת, ויוצר פעילות נגד שמחממת את הצפרדע לפי הצורך היחסי במקום הימצאה.

למעשה יש לצפרדע שני מצבי תפקוד, שעשויים להיחשב כשני "שעונים ביולוגיים", שבאמצעותם היא מתאימה את עצמה לסביבה כדי לחיות ולשרוד בה בשלב שבו היא נמצאת במים, ובשלב בו היא נמצאת ביבשה. המעבר בין מצבי התפקוד האלו במוח, או אולי במוחות, של הצפרדע, הוא כמין תרמוסטט. כאשר התרמוסטט מודד טמפרטורה של 10 מעלות צלזיוס – הוא מפעיל בגוף מצב קור, ובמצב זה הצפרדע מפעילה תאים מיוחדים שמחממים אוותה. כאשר הטמפרטורה עולה על 10 מעלות צלזיוס – מצב קור מושבת, והצפרדע חוזרת לפעילות רגילה.

דבר מדהים נוסף הוא המדיה שבה מועברת התשדורת אל מוח הצפרדע. הצפרדע מצוידת בסינפסות, שניתן לדמות אותן לאינטרנט סיבים של זמננו, המעביר כמויות עצומות של מידע על גבי סיבים אופטיים. הסינפסות מעבירות את המידע במהירות ובאמינות בכל תנאי שטח. כאן מקדיש קופאדג' קטע שלם המלגלג על אבולוציוניסטים, שטוענים כי סינפסות כאלו עשויות להיווצר באקראי מכלום.

יצור נוסף המשתמש בעיבוד מידע על פי קולטנים, והמידע נשלח דרך סינפסות, הוא זבוב הפירות. כדי לעוף הוא צריך מידע על תנאי השטח, אבל תנאי השטח משתנים כל הזמן. למרכז הבקרה של הזבוב נשלחים כל הזמן אותות ומידע, שאותם הוא ממיר בזמן אמת לפקודות טייס עבור הכנפיים. 

יצור נוסף שצריך שתי מערכות קיומיות הוא הסרטן. הסרטן מבלה גם בים וגם על החוף. שני האזורים חיוניים להישרדותו: הוא אוכל בים, אבל מטיל ביצים בחוף. אבל קו החוף של הים הוא דינמי, תלוי במחזורים של גאות ושפל. בין הגאות לשפל קו החוף עשוי להתרחק מאד. הסרטן אינו יכול לשהות יותר מדי זמן מחוץ למים, שכן הוא מתייבש, פשוטו כמשמעו – השמש קופחת עליו, וגופו עשוי להימס.

אם הסרטן יוצא מן הים, לדוגמא, בשעה 4, והולך במשך חמש דקות לכיוון החוף, במידה והשפל יחל בשעה ארבע וחצי, כאשר ירצה הסרטן לחזור, הוא יגלה שהים נעלם לו. לכן יש לסרטן שני שעונים ביולוגיים. האחד מחשב את המרחק, המקום והזמן בשעת שפל, והשני – בשעת גאות. הסרטן יודע מתי אמור להגיע השפל, ומחליף ל"שעון שפל", כשם שאנחנו מחליפים ל"שעון שבת" בלחיצת כפתור...

קופאדג' מסיים את מאמרו בדברים הבאים: מחקרים אלו ורבים אחרים דומים, מוכיחים כי מינים לא יכולים להיווצר באקראי בצורה אבולוציונית. על מנת להשיג יציבות למין חי בסביבה משתנה הותאמו במיוחד מנגנונים מורכבים ומסובכים. המציאות הזו תוכננה בידי מתכנן.