עסק בחוכמת הנסתר והקבלה: מי היה רבי אהרן וירמש?

ב-16 ביולי 1789 התייצב רבי אהרן וירמש, רבה של העיר מץ שבצרפת, מול המראה. הוא נטל מספריים, וקיצר את זקנו, שהיה יורד על פי מידותיו. כאשר התוצאה השביעה את רצונו, הוציא מן הארון את מדי "המשמר הלאומי", ענד את סיכת החברות על דש הבגד, ויצא אל הרחוב, להצטרף לפלוגת המשמר הלאומי של המרקיז דה לה פאייט. לה פאייט היה גיבור מלחמה נודע, שייסד את המשמר הלאומי. המשמר מנע מן ההמונים לעשות שפטים באנשים שונים, ונתפס ככוח של אמת וצדק, לעומת הכוחות המהפכניים שרמסו ברגל גסה את מתנגדיהם.

בני העיר שפשפו את עיניהם. הרב הנערץ מצטרף למשמר הלאומי, ואף מתאים את הופעתו לפי דרישות המרקיז? רבי אהרן וירמש לא היה "רב מטעם" שהוצנח ע"י השלטונות. הוא היה תלמידו של בעל "שאגת אריה", עסק שנים רבות בחוכמת הנסתר והקבלה, ולבסוף נבחר למלא את מקומו של רבו הגדול ברבנות העיר מץ. רבי אהרן נחשב לקנאי. הוא לא הסכים ללמוד את השפה הצרפתית, ולכן השלטונות לא הסכימו למינויו, ומינו "רב מטעם" שיהיה במקביל אליו. הוא התנגד לפילוסופיה, ואפילו יצא במאבק נגד תלמידו, אליקים כרמולי, משום שהתנגד לשיטה ההליוצנטרית, שיטתו של קופרניקוס, שקבע כי השמש סובבת סביב הארץ. לטענת רבי אהרן, שיטה זו נסתרת מהתיאור של נס "שמש בגבעון דום". ובכל אופן, הוא ראה חשיבות רבה בהצטרפות למשמר הלאומי, כדי למגר את כחות הרשע.

באותו הזמן נקעה נפשם של אזרחי צרפת משלטון העריצות המסואב של המלוכה, ולכן המהפכה הצרפתית נתפסה כתנועה טובה, הוגנת וצודקת, שתהיה התחלה חדשה בתולדות העמים. שלטון הגיוני המבוסס על צדק, אחווה וחירות. רבי אהרן ראה בדבר הזדמנות ליהודי צרפת, למצוא דרך לאחווה עם הגויים ולהפסקת רדיפותיהם.

עשר שנים לאחר מכן כבר שלט נפוליון בצרפת, והיה בעיצומה של תוכניתו לכבוש את כל העולם. באותו זמן ערך נפוליון מצור על עכו במטרה לכבוש את ארץ ישראל, הגשר בין היבשות, ותוך כדי המצור הוא פרסם כרוז ליהדות העולמית לתמוך בו, והוא בתמורה יכונן מחדש את ירושלים ויתנה ליהודים. כוונתו של נפוליון היתה לא רק לעזור ליהודים, אלא גם לשלוט בדת היהודית. חלק מיסודות המהפכה היתה להכפיף את הדת למדינה החילונית, וכך החתים נפוליון את האפיפיור שהוא יהיה כפוף לשלטון החילוני. נפוליון רצה להכפיף גם את היהדות העולמית לאימפריה שלו, ולשם כך פעל לשלב הבא: הקמת סנהדרין. הסנהדרין יפסקו הלכות ליהדות העולמית, לפחות לפי תוכניתו, ויהיו במידה מסוימת כפופים לו, למלך המלכים נפוליון.

בחבל אלזס שבצרפת התרחשה תסיסה נגד היהודים, שהם מלווים בריבית ומוצצים את דם האוכלוסייה. נפוליון ראה בכך הזדמנות להקים את הסנהדרין שלו. הוא כינס שבעים ואחד רבנים חשובים מצרפת, על מנת שהללו יאסרו את ההלוואה בריבית, אף על פי שהתורה התירה אותה. רבני הסנהדרין לא היו ליצנים או רפורמים, אלא באמת תלמידי חכמים גדולים, מצרפת ומגרמניה, שסברו כי עליהם לדון בנושאים שונים לטובת היהדות העולמית. נשיא הסנהדרין היה רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", שנחשב מגדולי הדור. אל הסנהדרין הצטרף גם רבי אהרן וירמש, רבה של מץ.

נפוליון הפנה אל הסנהדרין שתים עשרה שאלות מעשיות, והמתין לתשובתם. חברי הסנהדרין הכינו תשובות מפורטות. בדבריהם הם מנסים לשמור על כבודו וכבוד המלכות, וגם שלא לסטות מן ההלכה. בצרפת הופקה מדליה מיוחדת שבה נראה נפוליון נותן את לוחות הברית לרב יהודי... היסטוריונים סבורים שנפוליון רצה לדמות את עצמו למשיח, או לכורש מלך פרס, ולהיות גואלם של היהודים, בין השאר.

רבי אהרן וירמש היה לחידה בין יהודי צרפת. הלנו הוא, או לצרינו? מצד אחד, גדולתו בתורה ואף בחוכמת הנסתר לא הוטלה בספק. מן הצד השני, לעת זקנתו הוא הרבה בפסיקות מחודשות, ושינה את טעמו. הוא פסק לדבר בשפת האידיש ודיבר רק בלשון הקודש. הוא התנגד לשימוש בקמיעות, או למיסטיקה בכלל, ואמר כי "כוס של אליהו הנביא" בליל הסדר, היא כוס גדולה שממנה מזגו לאחרים, ורק בדרך הלצה כינו אותה "כוס של אליהו".

הרפורמים בדור שאחריו נתלו בו, טענו שהוא הלך בדרכם, ואף השתמשו בציטוטים שלו. לעומת זאת, חכמים אחרים טענו בתוקף כי ההאשמות הינן האשמות שווא. רבי אהרן היה מקורי בעל דעות עצמאיות, אבל לא נטה, חלילה, לרפורמה. כדעה זו קבע מרן הרב עובדיה, וכתב בחריפות נגד מחבר אחד שסבר כי רבי אהרן וירמש "נעשה צדוקי": "חס ושלום לומר שנעשה צדוקי, וכל סמיכתו של הרב עלי תמר היא על אוצר ישראל, שבו יש הרבה דברי מינות... וזה המחבר העלים עיניו מלראות במקורן של דברים, וכתב דברי נאצה על גאון בישראל. שרא ליה מריה".