"למה רק הוא?": איך מתמודדים עם אדם שמקנא ומאשים?

איך אפשר לחיות עם אדם שמרגיש מקופח, ומעליל עלי עלילות, מאשים האשמות – אף על פי שאין סיבה אמיתית?

בפרשתנו, קין והבל הביאו קורבנות. קרבנו של קין לא התקבל, והתורה מתארת "ויחר לקין מאד ויפלו פניו". מהתסכול הגיע קין להרוג את הבל. התסכול האישי מייצר נזק ציבורי.

1. תחושה של קיפוח– מי שמרגיש מקופח חווה חוויה מתמשכת של חוסר ערך וחוסר שייכות. פעמים רבות זה לא קשור למציאות, אלא לפרשנות שלו. הוא רואה בכל צעד שלך "הוכחה" לכך שאתה נגדו.
2. העלילות – ההאשמות נובעות מהצורך של ה"מקופח" להסביר לעצמו למה הוא סובל או למה אין לו. במקום לקחת אחריות – קל "למצוא אשם". אתה בעצם הופך להיות "שק החבטות" של הקושי הפנימי שלו.

אז איך אפשר לחיות לצד אדם כזה?

1. לא להיכנס למעגל ההוכחות. הרבה פעמים ישנו רצון עז לחשוף את העיוות שלו, להראות שאין סיבה לכעס. אבל מי שמרגיש מקופח לא באמת מחפש הוכחות שסותרות את תחושת הקיפוח, הוא מחפש את הסבל שמעניק לו יחס, ולא את הפתרון. חז"ל אומרים (אבות ד', כ"ג): "אל תרצה את חברך בשעת כעסו". אדם שמרגיש מקופח חי תמיד ב"שעת כעסו". לכן נכבד אותו, אך לא נפתח שיח סביב העלילות שלו.
2. להציב גבולות. יש מקום לומר בנחת: "אני שומע שאתה חושב כך, אבל זו לא המציאות, ואני לא מוכן שידברו אלי כך". חשוב לא לתת לעלילות להפוך לשגרת חיים שצריכים להתגונן מולה.
3. להבין בלי להסכים. אפשר לשדר הבנה לרגש ("אני מבין את הרגש שלך"), אבל לא להסכים עם העלילה ("אבל לא מסכים עם הטענה שלך").
4. לשמר הערך העצמי שלך. אדם שמעליל עלילות עלול לערער את הביטחון שלך. חשוב להזכיר לעצמך מי אתה, מה עשית, ולא לתת לתחושות שלו להפוך אותך לשלילי בעיניך.
5. לשמור על מרחק בריא. אם מדובר בקרוב משפחה או במישהו שאין ברירה אלא להיות לידו, כדאי לשמור על קשר ענייני ועל מינון נכון של קרבה.