המומחית טוענת: אלו שני המאכלים שהחטופים לא ירצו לאכול

עם שובם של החטופים לישראל בסוף השבוע, הם הועברו לבתי החולים לטיפול ובדיקות מקיפות. ד"ר סיגל פרישמן, מנהלת המחלקה לתזונה בבית החולים בילינסון, שיתפה בראיון לישראל היום בפרטי הטיפול המותאם אישית ובמצבם הרפואי של השבים, שחלקם שהו בשבי במשך שנתיים. לדבריה, "התרגשנו לראות שכולם על הרגליים, מדברים לעניין, מחייכים", סיפרה. "עם זאת, להיות שנתיים בשבי זה לא כמו 50 ימים".

הטיפול התזונתי והרפואי ניתן באופן אישי לכל שורד, תוך בדיקה של איבוד שריר ושומן ומדדים כלליים. ד"ר פרישמן ציינה כי חוסר בחשיפה לאור שמש במשך זמן רב גורם למחסור חמור בוויטמין D ולהידלדלות העצם. התזונה בשבי, שהתבססה בעיקר על פחמימות דלות, כגון אורז ופיתות, הביאה למחסור בחלבונים הדרושים לבניית שריר.

"באופן כללי אנחנו יודעים וידענו שיהיו מחסורים בוויטמינים ומחסורים במינרלים, ברזל, בי-12, וויטמין D", סיפרה ד"ר פרישמן, והוסיפה: "יש מי שבתת קרקע ולא ראה שמש, ויש מי שלא זז ולא אכל חלבונים, וככל שעובר הזמן המחסורים האלה יותר ניכרים".

המזון בבית החולים מוגש בהתאמה אישית מלאה. לדברי ד"ר פרישמן, "מה שהשבים מקבלים זה ממש לפי הזמנה, תפירת חליפה אישית לכל יום ויום", תוך התחשבות במצבם, בתיאבונם, בחשקים שלהם וביכולתם לאכול באופן חופשי. המטבח הייעודי מכין מגוון רחב של מאכלים, החל מ"בופה של בית מלון" בבוקר ועד ארוחות בשריות, דגים, סושי ועוד בצהריים ובערב. "אם יש חשק מיוחד למשהו שלא יודעים להכין, אז אנחנו מביאים ממקום טוב, איכותי, ושאנחנו יודעים שהוא נקי, שזה לא פחות חשוב".

עם זאת, ישנם מאכלים שהשורדים אינם מעוניינים לצרוך כרגע: "השבים לא רוצים לראות אורז, הם ראו הרבה אורז ופיתות". ההתאמה התזונתית נמשכת כל העת, תוך בחינת רמת התיאבון ותפקוד מערכת העיכול.