הוכנס למעצר ולא ויתר: מי היה חכם יצחק אקריש?

שנת תרכ"א, 1861. הסולטן עבד אל עזיז פוסע עם פמלייתו בדרכו למסגד אל איוב שבקושטא, לתפילת יום השישי. דרכי קושטא עמוסות תדיר באלפי בני אדם, אך הפעם העומס כבד מנשוא, ואף קריאות קצובות נשמעות ברקע. הסולטן השקיף סביבותיו. הנוף מעט שונה, צבע המתגודדים אינו צבע הגלימות הטורקיות הרגיל. משהו שונה מתרחש.

באותו יום התקבצו ארבעים אלף יהודים כדי לחסום את דרכו של הסולטן, ולהביע את מורת רוחם על מעצרו של חכם יצחק אקריש. המעצר לא בוצע בידי הסולטן, שכן לו היה כך, לא היו היהודים מעזים להפגין נגדו בצורה כזו. המעצר בוצע דווקא על ידי יהודי, על ידי החכם באשי, רבי משה הכהן.

מדוע הוכנס חכם יצחק אקריש למעצר? ומדוע עורר הדבר את זעמם של עשרות אלפים?

חכם יצחק אקריש היה "ראש מתיבתא" בישיבה הגדולה שבקושטא. בשנה בה אנו עוסקים מלאו עשרים שנה לכהונתו. הוא היה מגדולי פוסקי ההלכה ליהודי קושטא, ותשובתיו הרבות נדפסו בספרו "קריית ארבע", יחד עמו עמד בראשות המתיבתא המהרש"א אלפנדרי, ה"סבא קדישא".

הימים ימי תקופת ההשכלה באירופה. מצד אחד, ארבו המשכילים ליהודים התמימים ולילדיהם, לפתות אותם לעזוב את היהדות המסורתית ולעבור אל ההשכלה או הרפורמה. מן הצד השני, דווקא משום כך היה צורך בתגובת נגד ברוח היהדות הנאמנה, כדוגמת "בית יעקב" בפולין, או "קהילת תורה עם דרך ארץ" בגרמניה.

בקושטא חי באותם ימים גביר מפורסם בשם אברהם די קמונדו, בן למשפחת הבנקאים קמונדו מאיטליה. כל בני המשפחה היו תומכי תורה ואנשי חסד. גם אברהם די קמונדו פעל רבות למעל הקהילה היהודית. בית הכנסת "היכל קדוש" שבנה קיים עד ימינו, וברובע גלאטה ניתן לראות עד ימינו את "מדרגות קמונדו", שהיו מובילות לביתו המפואר של אברהם די קמונדו.

בשנת תרי"ח ייסד קמונדו בית ספר יהודי, שבו למדו גם שפות, לימודי חול ומלאכה, מתוך מחשבה טובה לעזור ליהודי קושטא להתפרנס בכבוד ולהסתדר בעולם. קמונדו היה, כמובן, בעל קשרים והשפעה בחצר הסולטן ובעולם בכלל, וקשה היה להתנגד לו. גם החכם באשי, רבי משה הכהן, תמך ביזמתו, שנעשתה כולה על ידי יהודים יראי שמים וכשרים. אך חכם יצחק אקריש התנגד בתוקף ליוזמה. יחד עמו היה חכם שלמה קמחי, בעל ה"ימי שלמה". המחלוקת היתה קשה וחריפה, אך המצב נעשה סטאטי. כל צד התבצר בעמדתו.

יום קודם לכן, באותו שבוע ביום חמישי, התפרץ חכם יצחק אקריש במדרגות קמונדו, פתח את שער אחוזתו של אברהם די קמונדו, ונעמד בחצרו יחד עם קבוצת תלמידיו. כולם תקעו בשופרות, וחכם יצחק אקריש הכריז על חרם ונידוי על כל מי שישלח את ילדיו לבית הספר של אברהם די קמונדו. בשמוע זאת החכם באשי, הורה על מעצרו של חכם יצחק אקריש ליום אחד. אלא שחכם באשי התכוון למעצר מכובד בבית הקהילה. תחת זאת השוטרים התנכלו לו, אולי מרצון להחניף לאברהם די קומנדו, והניחו את חכם יצחק אקריש בבית הכלא יחד עם פושעים. 

יהודי קושטא הזעזעו מביזוי כבוד התורה. מחלוקת היא מחלוקת, ובשני הצדדים היו חכמים גדולים, אבל הנחת תלמיד חכם וראש ישיבה בבית הכלא כאחרון הפושעים היא חציית קו אדום! ארבעים אלף מיהודי קושטא צעדו ברחובות העיר ביום השישי וחסמו את דרכו של הסולטן. הסולטן הבין את חשיבות המקרה, ושלח אותם יחד עם פקיד מיוחד שישחרר את חכם יצחק אקריש. ואכן, חכם יצחק נישא על כפיים לביתו.

אך הדי המחלוקת לא שככו. חכם באשי, רבי משה הכהן, נפטר לבית עולמו בשיבה טובה, ותחתיו התמנה חכם יעקב אביגדור. גם חכם יעקב אביגדור תמך בבית הספר של די קומונדו, ואילו חכם יצחק אקריש התמיד בהתנגדותו. בשנת תרכ"ב, 1862, נוסד בית דין מיוחד בראשות רבי חיים פלאג'י, הרב הראשי של איזמיר. בית הדין התיר את פתיחת בית הספר, אך חכם יצחק לא קיבל את פסק הדין, והחליט לעזוב את טורקיה. הוא יצא לארץ ישראל והתיישב בעיר חברון. הוא האריך ימים עוד כעשרים וחמש שנה, ונטמן ביום כ"ח אלול תרמ"ו, 1886, בהר הזיתים בירושלים.