תסתכלו על ההדס ותגלו: יש לנו עין שלישית

שמתם לב לדמיון של ארבעת המינים לאברי האדם? עלה הערבה קצת מזכיר צורה של שפתיים, ולעלה ההדס יש צורת עיניים. האתרוג דומה ללב, והלולב לעמוד שידרה (ובאמת חז"ל דימו במדרש את ארבעת המינים לאברים האלו, ולמדו מכך כל מיני לקחים חשובים). אבל אני אף פעם לא הבנתי. לולב יש אחד, ועמוד שידרה אחד, זה מתאים. לב יש אחד ואתרוג אחד, גם זה מתאים. ערבות יש שתיים, ויש שתי שפתיים, אז זה ממש מתאים והכל מסתדר נפלא. אבל הדסים יש שלושה, וכל הדס צריך להיות משולש, שלושה עלים! זה קצת לא מסתדר עם המציאות, שיש לנו רק שתי עיניים...

אז תקשיבו לחידוש גדול מאוד: באמת יש לנו עין שלישית! יש מֵעֵבֶר למה שרואים. יש מציאות אמיתית, אבל למציאות הזו יש איזה עומק, רובד נסתר, שצריך לראות אותו בעיני השכל, לחפש את המֵעֵבֶר. מי שמביט רק בשתי עיניו, הוא הדס שוטה. תפקידנו תמיד לחפש את המֵעֵבֶר, את עֵין-השכל שבכל דבר. "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" (קהלת ב', י"ד), כי הוא לא רואה רק את התדר המוגבל שהעין האנושים מסוגלת לראות, אלא תמיד חוקר מה החכמה שמסתתרת כאן, איזה לקח אפשר ללמוד. מכל דבר. "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי" (תהילים קי"ט, צ"ט). יש מה ללמוד מנמלה, יש מה ללמוד משעון. "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ" (תהילים ק"ד, כ"ד). לפעמים אנחנו טרודים מכדי לשים לב, וזה בסדר, אבל צריך לייקר את הזמנים של שעת השקט, כשהקב"ה שולח נצנוצי טהרה, כשהנפש חופשייה מרעבון תאווני, שאז העולם נדמה כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה (לשון החזו"א ב"אמונה-ובטחון"), ולכן, תפקידנו לא להתפתות רק אחרי מה שהעין סוקרת (ועל זה נאמר: "מדבר סקר תרחק"), כי יש עוד עומק בכל דבר – בעולם, בתורה, בעצמנו. תפקידנו הוא ללמוד מוסר מההדס, ולהסתכל בשכל ובחכמה שבכל דבר, כי בכל הבריאה, בכלליות ובפרטיות, יש חכמה עמוקה ונפלאה, רזין נשגבים מאד. עם פנימיות מחוכמת התורה, שמלאה רזין ופנימיות דפנימיות, והיא מלובשת בכל הדברים שבעולם (ליקו"ה, הלכות חזקת מטלטלין ד' ב'). ה' יעזור שנזכה להתבונן ולהחכים תמיד!