אין לו מוח, אבל יש לו זיכרון: המחקר המדהים על העובש

אומרים שלפילים יש זיכרון טוב, ואילו לדגים יש זיכרון קצר. אבל מה עם עובש? הייתכן שלעובש יש זיכרון?

ראשית, ישנם סוגים רבים ושונים של עובש. גיבור סיפורנו הוא "עובש רפש" (Physarum polycephalum). העובש הוא סוג של פטריה, שנוצרת בתנאי לכלוך ולחות, והיא מסוגלת, בתנאים המתאימים, להפוך לישות גדולה ומתפשטת, ואף לכסות שטחים גדולים.

חוקר בשם סימס, שחוקר את התפתחות הקוגניציה ב"מרכז לברהולם לעתיד האינטליגנציה" בקיימברידג', מתאר בספרו החדש מחקרים מדהימים שמצביעים לכאורה על כך שלעובש יש זיכרון, אף על פי שאין לו מוח או נוירונים.

סימס טוען שלמרות היעדר מוח או מערכת עצבים, העובש יכול לעשות דברים שקשה היה לצפות להם, כולל "יכולת לקבל החלטות אדפטיביות, לפתור מבוכים ואפילו להפגין התרגלות – צורה פשוטה של ​​למידה".

עובש הרפש הוא סוג ייחודי של עובש. כיום מסווגים אותו כאמבה (יצור חד תאי) יותר מאשר כפטרייה. הוא בעצם תא אחד ענק עם מיליוני גרעינים. בתנאים המתאימים הוא יכול להגיע לגודל של שני מטרים רבועים, של גוש אחד שכל חלקיו מקושרים זה עם זה. העובש ניזון משאריות של צמחים ופטריות, והוא עשוי לנוע ולצמוח לכיוונם במהירות של 2 אינץ' (5 ס"מ) לשעה.

סימס, בספרו "Slime Mould and Philosophy" (קיימברידג', 2024), מתאר כמה מהניסויים שהדגימו את יכולותיו המפתיעות, ניסויים שתועדו גם במקומות אחרים.

בתחילת שנות ה-2000, טושיוקי נקגאקי מאוניברסיטת הוקאידו ביפן ועמיתיו קצצו גוש גדול של עובש רפש להרבה חלקים קטנים, ופיזרו את החלקים במבוך פלסטיק. פיסות עובש הריר החלו לגדול ולמצוא זו את זו, פרחו ומילאו את כל המבוך. נקגאקי וחבריו לקבוצה הניחו טבליות של חומרים מזינים עבור העובש, בתחילת ובסוף המבוך. ארבע שעות לאחר מכן, עובש הריר משך את ענפיו ממסדרונות ללא מוצא, וגדל אך ורק לאורך הנתיב הקצר ביותר האפשרי בין שתי פיסות המזון.

באוקטובר האחרון פרסמו ריד ועמיתיו מחקר שחשף כי האופן שבו עובש רפש מנווט בסביבתו מתוחכם אף יותר ממה שהוערך בעבר. כאשר עובש רפש נע במבוך או זוחל על קרקעית היער, הוא משאיר אחריו שובל של רפש שקוף. ריד וחבריו לצוות שמו לב שעובש רפש המחפש מזון נמנע מאזורים דביקים שבהם כבר עבר. רפש חוץ-תאי זה, טען ריד, הוא סוג של זיכרון מרחבי מוחצן, שמזכיר לעובש שכעת יש לחקור מקום חדש.

אך אולי אין זו פעולה מודעת, אלא רק תכונה שמוטמעת בו? ניסוי אחר הוכיח שהפעולה מצריכה שיקול דעת. העובש הוצב במבוך שבו צומת אחד מוביל לכמה דרכים. כל מעבר של זרועות העובש בצומת משאיר את השובל השקוף המסמן, לכאורה, "אין כניסה", אך כיון שישנן כמה יציאות מן הצומת, הרי הגיוני לעבור על ה"חוק", וכן לעבור דרך השובל ולבדוק, ואכן כך התנהג העובש! אין זו תכונה פיזית שלו, להימנע מלצמוח לכיוון שובל רפש, אלא משהו שנראה כמו שיקול דעת, זיכרון וקבלת החלטה.

ניסוי מדהים יותר נעשה על ידי צוות המחקר היפני. מערכת הכבישים והרכבות של יפן תוכננה בקפדנות על ידי מהנדסים כדי לענות על צרכי התחבורה בהתאם לטופוגרפיה ולתנאים של המדינה. מאמץ רב הושקע כדי למצוא את הנתיבים המהירים היעילים והחסכוניים ביותר בין הנקודות החשובות ביפן. ובכן, ניסו החוקרים לתת לעובש הרפש את האתגר: הם יצרו תבליט המדמה את העיר טוקיו, והניחו מזון באתרים המרכזיים של העיר. בתוך זמן קצר נמתחו זרועות של עובש המקשרות בין המרכז לבין כל האתרים המרכזיים, ונוצרה מפת הרכבות של טוקיו. העובש מצא את המסלול הקצר והיעיל ביותר! ניסוי זה בוצע שוב, ובו העובש יצר באותה דרך את מפת הכבישים של קנדה!

ניסוי נוסף בדק אם העובש מסוגל לקבל החלטות על סמך הניסיון. חוקרים הציבו בין העובש ובין המזון חומר בלתי מוכר, בעל עוצמה, כדוגמת קופאין. העובש לא ידע אם קופאין עשוי להזיק לו, ולכן נמנע מלעבור דרכו, אלא רק שלח זרוע בקרבתו, לאחר מספר ימים שבהם התברר כי הזרוע אינה ניזוקה, חצה העובש את הקופאין בבטחה בדרך אל המזון.

התופעה הזו היא לא רק פלאי הבריאה, המלמדת אותנו כי גם העובש קיבל את הכלים להשיג את מזונו, ככתוב שהקב"ה זן מקרני ראמים ועד ביצי כינים, אלא גם משנה את המושגים שלנו על זיכרון וקבלת החלטות. מסתבר שאין לנו עדיין יכולת להבין ולהסביר את כל התופעות שבעולם הטבע.