כולם הולכים לסליחות – אבל מה עם הסליחה לעצמך?

בימים האלו, כשעם ישראל כולו מתכנס לאמירת סליחות, כשפיוטים מהדהדים בבתי הכנסת והלבבות מתמלאים בתחושה של חשבון נפש והתחדשות, אנחנו מתמקדות הרבה במערכת היחסים שלנו עם אחרים ועם בורא עולם. יש מישהי אחת שאנחנו כמעט תמיד שוכחות – את עצמנו.

סליחה כלפי חוץ – אך לא כלפי פנים

כן כן, כשמדובר בסליחה מאחרים אנחנו יודעות להתנצל, להגיד מילה טובה. אבל כשמדובר בטעויות שלנו מול עצמנו – השופטת הביקורתית הפנימית מרימה את ראשה. פתאום ממש קשה לך לסלוח.

אנחנו נוטות להיות המבקרות הקשוחות ביותר של עצמנו. לא מספיק טובות בבית, לא מספיק סבלניות לילדים, לא מספיק מצליחות. הפנקס הפנימי שלנו תמיד פתוח, ונדמה שהוא מתעד כל פספוס וכל כישלון קטן. אבל האמת היא, שאם את רוצה להתקדם - את חייבת לסלוח לעצמך לפני הכל ולאמץ חמלה עצמית.

חמלה עצמית (שנובעת מסליחה לעצמי) היא ההבנה שאני אנושית. שאני לומדת תוך כדי תנועה, ושגם אם נכשלתי - יש בי יכולת לתקן, לגדול ולהמשיך הלאה. לא מדובר בויתור על השאיפה להשתפר, אלא להפך: בסיס איתן לשינוי אמיתי. בדיוק כמו שביקורת תמידית לא מועילה ואף מפריעה בחינוך ילדים, כך גם את לא יכולה להתפתח בלי מילה טובה כלפי עצמך.

איך עושים את זה?

כתיבה אישית: תני מילים לרגשות, לטעויות, וגם להצלחות. מרגישה שעשית טעויות? מרגישה שאת לא סולחת לעצמך? כתבי הכל על דף.

הפחתת ביקורת: בכל פעם שעולה מחשבה שיפוטית (“אני לא מספיק…”) נסי להמיר אותה במשפט בונה (“אני בדרך ל…”).

יחס מכבד: העניקי לעצמך טיפול אוהב, מנוחה, תנועה, נשימה.

תפילה אישית: בקשי מהקב"ה לא רק שימחל לך, אלא שיעזור לך למחול לעצמך.

אווירת הסליחות מזכירה לנו שהקב"ה מלא רחמים וסולח לנו בכל עת. אם הוא, מלך מלכי המלכים, מוכן למחול לנו - מי אנחנו שלא נסלח לעצמנו? השנה הזו, לצד הסליחות בבית הכנסת, תוכלי לזכות גם ל"סליחה פנימית" שתפנה מקום לשמחה, לחיוך ולצמיחה מחודשת.