הילדים חזרו לשגרה - אבל האם השגרה חזרה לילדים?

כשהגורים חזרו הביתה מהגן, כל אחד חזר קצת אחרת.

לגור של הקיפוד היו בהתחלה פנים רגילות. הוא אמר ש"היה כיף" ו"בכלל לא בכיתי", זרק את התיק על הרצפה ושאל מה יש לאכול. הוא לא הביט בעיניים של אמא שלו כשהיא שאלה עם מי הוא שיחק - אבל מהר מאד אחר הצהריים הפך לסצנת קרב מתמשכת. בפנים, יש לו לב רך, רגיש ומטולטל; אבל כל מה שאמא שלו הצליחה לראות מבחוץ זה קוצים חדים, כואבים, שהוא ירה לכל עבר. קוצים שננעצו עמוק בליבה, נזרקו על האחים והרחיקו ממנו את כולם.

מהרגע שהאפרוח פגש שוב את אמא, הוא לא הרפה מהכנף שלה. הוא דידה אחריה לכל מקום: כשהיא זזה לימין, הוא קיפץ ימינה, כשהיא הלכה לשירותים, הוא נעמד בכניסה וכשהיא ניסתה להכין מרק זרעונים הוא התחנן שתרים אותו על הידיים. בשלב מסוים, אחרי כרכור מתמשך מצידו, יצא לה כבר קרקור גדול מאד. היא הרגישה שהיא כבר לא מסוגלת יותר לשמוע את טפיפות רגליו הקטנות רודפות אחריה.

כשהכלבלב חזר הביתה, אמא שלו חשבה שהוא כזה חמוד, שהיא ממש התגעגעה לקול המתוק שלו. היא כבר לא חשבה ככה אלף ומשהו יבבות מאוחר יותר. כי מאז שהוא חזר הביתה ועד שהלך לישון, הכלבלב לא הפסיק לנבוח, ליבב ולילל. לא הייתה חוקיות לבכי הזה, וגם לא סיבה אמיתית, היה רגע אחד שהיא חשבה שהוא פשוט מחפש על מה לבכות.

כשהגור של הצב חזר הביתה, אמא שלו לא הצליחה לקרוא את הפנים שלו. הוא ישב מכווץ, עמוק עמוק בתוך השריון, ולא העז לבדוק מה קורה בחוץ. גם בגן, הוא ישב בפינת הספרים רוב הזמן ולא השתלב במשחק. כשהגננת בחרה בו לעבור עם קופת הצדקה, הוא סירב בשקט. כשאמא אמרה משהו על הגן, הוא אמר שהוא לא רוצה ללכת מחר לגן ונראה לו בכלל שהוא חולה.

כשהסנאי חזר הביתה, אמא שלו ראתה את כפות הרגליים השחורות שלו והבינה שהוא לא נח לרגע. הוא היה מיוזע ותזזיתי, נע ממקום למקום כאילו אין לו ברירה. לאורך הצהריים הוא לא ישב על ענף אחד יותר מעשר דקות ובערב, כשהיא ניסתה להשכיב אותו לישון, הוא התהפך מצד לצד, קם, שתה, אכל, שתה, ולא הצליח להרדם. אה, והוא גם לא סגר לרגע את הפה.

כשהאמהות המותשות התיישבו לכוס קפה של ערב, ותהו בינן לבין עצמן מה לא בסדר עם הגורים שלהן, אמרה להן הלביאה הקשישה בקול צרוד שכך בדיוק היה עם הגורים שלה, אי פעם ותראו איזה אריות הם עכשיו!

שני ימי ההסתגלות שהקציב משרד החינוך הם רק ההתחלה של ההסתגלות. הסתגלות היא לא רק השעה המדורגת שבה מסיימים את היום בגן, הסתגלות אמיתית היא לא פחות מה קורה בהמשך היום בבית.

איך מרגיש המרחב הבטוח הזה שבו מותר שוב - לבכות, ולטעות, ולריב, לחרוג מהכללים הנוקשים, אפילו להתנהג לא יפה - והוא נשאר בטוח בדיוק כמו קודם. הסתגלות אמיתית היא להביא את הלב שלי הביתה כמו שהוא: מעורער ופגיע; מכוסה בשכבות הגנה, שריון קוצים או קשקשים; או קצב לב גבוה שלא מצליח לרדת – ולדעת שאמא, כבר תרפא את הכל.

הסתגלות אמיתית מתרחשת במרחב בטוח, ומה שלא קורה בגן או בבית הספר - קורה בבית. כל ילד צריך משהו אחר עכשיו. לכל אחד תרקחי קוקטייל משלו, אבל המרכיבים תמיד יהיו: קשר, תלות, וויסות ופורקן.

הזמנה אינסופית לקשר, אהבה ללא תנאי, מקום שבו אפשר פשוט להישען על החיבור בינכם, בלי אבל ובלי חבל. במקום שהילד יחפש אותך נואשות – תגידי לו (בקריצה): עכשיו אתה יושב עלי ואני לא מסכימה לך ללכת לשום מקום! או: אני חייבת חיבוקקק!

תלות

הזמנה לנוח בתוך הקשר, בלי שהילד צריך להחזיר משהו בחזרה. לעשות עבורם דברים שהם כבר יודעים לעשות לבד, לתת להם לישון איתכם, להכין איתם שיעורי בית למרות שלא הכרחי - וכל מה שמשאיר אותם במקום שבו הם נשענים ונסמכים עליכם.

וויסות

לאפשר מרחב שיש בו פעילויות מווסתות. כאלו שפורקות את המתח האצור (כמו משחקים עם אנרגיה גבוהה) וגם כאלה שמרגיעות את הגוף הסוער (כמו (משחקי נשיפות, פרצופים מצחיקים, קולות משונים, אמבטיה ארוכה).

פורקן

לתת לכמה שיותר בכי לצאת החוצה עכשיו. היא בוכה כי הבאת לה פיג'מה ורודה ולא ירוקה? מעולה, הבכי שיוצא שם בוכה בכלל את הבכי של הפרידה. הוא מילל כי רצה פיצה ולא עוף? מדהים, תשחרר עוד כמה דמעות כלואות עכשיו. הבכי שתראי בימים האלו הוא בכי שמפנה את העומס הרגשי שתקוע בפנים.

ובעיקר, לנשום עמוק, ואז עוד יותר עמוק. אלו ילדים שחוזרים לשגרה חדשה אחרי חופש ארוך, אחרי מלחמה ארוכה, אחרי מלחמה עוד יותר ארוכה, ולגדולים בינהם – אחרי מגיפה ארוכה. מערכות העצבים שלהם למדו להתאכזב, לפחד ולבדוק את השטח שוב ושוב. זה יקח עוד קצת זמן.

הטור הזה הוא מרחב בטוח ומכיל לחקור בו את כל מה שמטריד אותך בהורות או מול הילדים: הרגעים הקשים, השחיקה והמפלצות שיוצאת ממך כשאת יותר מידי עייפה. במרחב הזה, הרגעים הקשים ביותר הופכים להיות רגעים מדהימים של חיבור והתפתחות. מה תרצי שנחקור כאן בטור הבא? כתבי לי למייל: leah.rbach@gmail.com

לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית. עוסקת בהורות לילדים עם רגישות