"ילדתי את ילדיי בגיל 51 ו-57, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי"

כשדבורה שירה אזולאי חגגה לאחרונה את יום הולדתה ה-59 היו סביבה ילדיה הקטנים – חיה מושקא בת השנה וחצי, מנחם מנדל בן השבע וחצי ונהוראי שחגג לא מזמן בר מצווה.

כן, קראתם נכון – לא מדובר בנכדיה של דבורה שירה, אלא בשלושת ילדיה שנולדו באופן ניסי בגילים שבהם נשים אחרות אינן מעלות בדעתן כלל שניתן להרחיב את המשפחה. "אלו מתנות שבורא עולם נתן לי", היא אומרת בפשטות, "ואני לא גומרת להודות ולהודות".

דבורה שירה יחד עם בנה מנחם מנדל

מסע של חיפושים

מסע חייה של דבורה שירה הינו מרתק, והתהפוכות בו החלו עוד הרבה לפני שנולדו הילדים. "אני חסידת חב"ד, חוזרת בתשובה, ועד גיל ארבעים חייתי בעולם החילוני, רחוקה מתורה ומצוות", היא מספרת. "בגיל 24 נישאתי לראשונה, ונולדו לי שני ילדים – בת ובן. בגיל 32 נחתה עליי מכת הגירושין, והמשכתי לגדל את ילדיי בעצמי".

דבורה שירה מעידה על עצמה שהיא בעלת אופי חזק של עשייה, אך באותן שנים היא התוודעה לכך שגידול ילדים ללא פרטנר לחיים הוא עבודה קשה ביותר, ועל אף שהיא חיפשה מהר מאוד את השידוך הבא, הוא לא הגיע בקלות.

"במשך עשר שנים גידלתי לבד את הילדים", היא מספרת, "כשאני מנסה לתת להם הכל, שלא תחסר להם שום חוויה, לצד זאת המשכתי לחפש את השידוך שלי, גם נפגשתי עם עשרות רבות של גברים, אך שום דבר לא הגיע לישורת האחרונה".

ואז התחילה ההתקרבות שלה לרב יורם אברג'ל זצ"ל בנתיבות. "זה היה בערך שלוש שנים לפני שהכרתי את בעלי הנוכחי", מציינת דבורה שירה, "זכיתי להכיר דרך אחי את הרב, ואף לפגוש את בנו וממשיך דרכו הרב חיים אברג'ל. חוויתי אז משבר קשה מאוד, והרב בירך ועודד אותי. מאז המשכתי לשמור עם הרב על קשר, ומידי פעם הגעתי להתייעץ בעניינים חשובים.

"לצד זאת התקרבתי לחסידות חב"ד, וכתושבת שכונת נווה שאנן בחיפה התחברתי לשליחי חב"ד והשתתפתי בשיעורים ובפעילויות. באחד הימים שיתפתי את השליחים בקושי שלי ובציפייה הגדולה לשידוך, והם הציעו לי: 'למה שלא תכתבי לרבי באגרות הקודש?' אחרי שניסיתי דברים רבים כל כך במשך השנים, לא היה איכפת לי לנסות לכתוב לרבי, וכפי שמקובל בחסידות חב"ד – אחרי שכותבים את השאלה פותחים את אגרות הקודש של הרבי במקום אקראי ומקבלים תשובה. תשובתו של הרבי הפתיעה אותי מאוד. בעוד שהשאלה שלי הייתה 'מתי אתחתן שוב?' הרבי השיב לי כי 'יש לשמור שבת'. בתחילה היה ברור לי שאין סיכוי שאעשה את זה. הרי אני עם שני ילדים מתבגרים בבית שיוצאים לבילויים בשבתות, כשאני מתפקדת כאמא ואבא ביחד. איך אנחית עליהם דבר כזה? אך במחשבה שנייה החלטתי בלב שאולי זה לא מתאים לי כעת, אבל אני רוצה בעתיד להגיע לכך. באותו שלב עוד לא ידעתי איך, אך משהו בהבנה הפנימית כבר התעורר".

להתקרב ולזכות

דבורה שירה מתקשה למנות את כל ההיכרויות והפגישות שעשתה בחייה לצורכי נישואין. "נפגשתי עם המון גברים, מכל הסגנונות והאוכלוסיות, חלקם אנשים בעלי אופי לא פשוט וסיפורי חיים מורכבים, אך אף פעם לא פסלתי מלכתחילה, תמיד ניסיתי לבדוק", היא מתארת. "בשלב מסוים, אחרי עשר שנות חיפושים, הזדמן לי להכיר אדם מעניין דרך אתר היכרויות חילוני לגמרי. לפני שנפגשנו בפעם הראשונה אני זוכרת את עצמי מתפללת לבורא עולם: 'בבקשה תשלח לי מישהו טוב, ואם לא – מספיק לי עם הניסיונות ואני מוותרת, כי כבר הגעתי לקצה'.

"כבר בפגישות הראשונות עם בעלי סיפרתי לו שאני קרובה מאוד לחסידות חב"ד ורוצה שהוא יכבד את זה. גם ציינתי שאני רוצה שיהיו לנו עוד ילדים, והדברים לרגע לא הרתיעו אותו. כך המשכנו להסתובב יחד במשך שנה, עד שלבסוף הודענו על אירוסינו".

כשהתחתנה דבורה שירה בפעם השנייה היא הייתה בת 43, היה זה זמן קצר לאחר פטירת אביה, והיא קיבלה החלטה לכסות את הראש. "עשיתי זאת לעילוי נשמת אבא שלי, כדי לעשות לו נחת רוח, אבל בסופו של דבר זה גם חיבר אותי לבורא עולם", היא מסבירה. "התחלתי לשמור טהרת המשפחה ובהמשך התחזקה אצלי ההחלטה שהגיע הזמן לשמור שבת".

איך הצלחת לשמור שבת בבית שאינו דתי?

"הילדים שלי כבר היו גדולים יחסית ופחות נזקקו לי, בעלי אמנם היה עדיין רחוק, אך לא היה לו איכפת, ואילו אני השתדלתי שכל הקבלות הטובות שלי יישארו ביני לבין עצמי. לא דרשתי מהילדים ומבעלי כלום - לא הוצאתי בתחילה את הטלוויזיה מהבית ולא הכרחתי אותם להצטרף אליי לסעודות. אני חושבת שדווקא בשל כך החלו הילדים גם כן למצוא את החיבור בדרכם שלהם – הבן ביקש ללמוד בישיבה דתית ביבנה, והבת ביקשה בגיל 16 לשמור שבת. גם בעלי החל לגלות התעניינות ולהתקרב ליהדות, לא דרך חסידות חב"ד אלא בדרכו שלו".

ואז הגיעה ההפתעה הגדולה, כאשר תשעה חודשים בדיוק אחרי נישואיה גילתה דבורה שירה שהיא בהיריון. "הייתי בת ארבעים וחמש, אך ההיריון הגיע באופן טבעי לגמרי. רופאת הנשים הייתה המומה, כי כשהגעתי אליה כמה חודשים לפני לכן היא הסבירה לי שבגילי זה לא יקרה לבד, ועליי לגשת לטיפולים. כך תכננתי לעשות, אבל עוד לפני שהספקתי – הגיעה הבשורה הטובה. הגעתי לרב אברג'ל בשבוע השני של ההיריון, והוא בירך אותי וביקש ממני להזמין אותו לברית. מאותו רגע ידעתי שיהיה לי בן, והוא אכן צדק. בננו נהוראי נולד בחודש תשיעי – תינוק בריא ושלם, והצטרף לשני ילדיי הגדולים ולשלושת ילדיו של בעלי מנישואיו הראשונים, ואפילו לנכדים שכבר היו לבעלי".

נהוראי, בנה של דבורה שירה

"הרופאים אמרו 'אפס סיכויים'"

דבורה שירה ידעה שקיבלה מתנה ענקית, אך הרגישה שמשימת הבאת נשמות לעולם שלקחה על עצמה טרם הושלמה. "מאז ומעולם, עוד לפני שחזרתי בתשובה, היה לי חלום על משפחה גדולה", היא מסבירה, "ואני זוכרת את עצמי מסתובבת בריכוזים החרדיים בחיפה, רואה את האימהות שדוחפות עגלות עם שניים-שלושה זאטוטים, ויודעת שככה בדיוק גם אני רוצה.

"זכרתי את דברי הרופאה על כך שבגילי זה לא יקרה מאליו, ופניתי לרופא פרטי שהרב אברג'ל המליץ לי עליו. כך פניתי לעבור טיפולים מסוגים שונים, כולל לקיחת תוספי תזונה, תרגילי התעמלות מיוחדים, ועוד. כל מה שאמרו לי שיוכל לעזור – עשיתי, ולא ויתרתי על כלום.

"כשנהוראי היה בן שלוש טסתי לראשונה לאוהל של הרבי מליובאוויטש, הגעתי לציון של הרבנית חיה מושקא, אשתו של הרבי, והרבנית חנה – אמא שלו. עמדתי בין שתי המצבות והתפללתי לבורא עולם. סיפרתי לו שאני רוצה מאוד עוד ילדים, ושלא אוותר, אעשה כל מה שצריך כדי שזה יקרה ושיצטרפו למשפחתנו גם מנחם מנדל וחיה מושקא – לא משנה הסדר ואם זה יהיה יחד או כל אחד לחוד. האמנתי בלב שלם שזה יקרה.

"חזרתי לארץ עם כוחות מחודשים, כשאני מחליטה להתחיל סבב נוסף של טיפולים. לכאורה היו תנאים טובים להצלחה, אך היא לא הגיעה. למרות זאת המשכנו בטיפולים, כאשר במקביל לכך אני ממשיכה בשגרת החיים ובעבודתי החינוכית שבאותן שנים הייתה מאתגרת מאוד, שכן עבדתי כמורה עם אוכלוסייה מאוד קשה. בסופו של דבר דווקא הטיפול השלישי שהוגדר בתחילה על ידי הרופאים עם 'אפס סיכויי הצלחה', היה זה שהצליח והוביל להיריון שהסתיים בלידתו של מנחם מנדל. ילדתי אותו בגיל חמישים ואחת, קצת לפני הזמן והוא 'בילה' בפגייה, אך ברוך השם הוא ילד בריא, שלם ושמח מאוד".

מנחם מנדל וחיה מושקא, ילדיה של דבורה שירה

אך סיפורה של דבורה שירה אינו מסתיים בכך. "כמה חודשים אחרי שמנחם מנדל נולד חלמתי על סבתי היקרה, אמא של אמא שלי", היא מספרת. "מאוד אהבתי אותה והייתי קשורה ומחוברת אליה. בחלום ראיתי אותנו מטיילות יחד עם עגלה ורודה, ובאותו רגע ידעתי באופן הפשוט ביותר שתהיה לי בת".

דבורה שירה החליטה, בתמיכתו המלאה של בעלה, להמשיך בטיפולים ובניסיונות. "הפעם הטיפולים היו יקרים, כיוון שלא קיבלנו השתתפות מהקופה כמו בפעם הקודמת, אך זה לא הטריד אותי כלל", היא מבהירה, "ראיתי רק מטרה אחת מול עיניי, והייתי בטוחה שהיא תתגשם. כדי לדעת שעשיתי את מלוא ההשתדלות פניתי גם למדקרת מקצועית, והיא הפנתה אותי לרופאת נשים בכירה מאוד, שהמליצה על עוד כמה פעולות שאפשר לנקוט בהן כדי 'לרענן' את הגוף ולהכין אותו לקליטת הריון נוסף.

"הטיפולים לא היו פשוטים, אך מכל בדיקה יצאתי מאושרת ומחויכת, כשברור לי שאני עומדת לקבל מתנה נוספת. אחרי הטיפול האחרון נסעתי לכפר חב"ד, ישבתי 'בחדרו של הרבי', התפללתי וכתבתי באגרות הקודש שאני מבקשת שהטיפול יצליח. הפעם נכתב לי: 'שיהיה תקין ובריא, לידה קלה'.

"ובאמת, זמן קצר לאחר מכן הגיעו תוצאות הבדיקות והתברר שהטיפול הצליח. אמנם בשבוע החמישי נראה היה שההיריון עומד ללכת לאבדון, ואף אושפזתי בבית חולים, אבל הייתה לי אמונה חזקה והבטחתי לעצמי שבכל מקרה אני ממשיכה ושום דבר לא יעצור אותי. בסופו של דבר ההיריון המשיך והתקדם בסייעתא דשמיא. אגב, באותם ימים לוויתי על ידי רופא נשים ותיק מאוד שליווה אותי גם בהריונות הראשונים. הוא המליץ לי על סבב ארוך של בדיקות בשל גילי, אך אני האמנתי בבורא עולם שישלח לי ילד בריא ושלם, ועברתי רק את הבדיקות החיוניות.

"המשכתי לבקר אצל הרופא מידי חודש, וכשהוא הודיע שהוא רואה בבדיקות שיש לי בת – לא הופתעתי. זכרתי את החלום וגם ידעתי ששמה יהיה חיה מושקא. ברוך ה' גם ההיריון שלה עבר מתחילתו עד סופו באופן תקין לגמרי, והיא נולדה בתאריך כ"ה אדר – בדיוק ביום הולדתה של הרבנית חיה מושקא".

על הלידה יש לדבורה שירה סיפור מטלטל: "ביקשתי לצאת לבית החולים וגם הזעקתי את הדולה שלי. ירדתי לרכב, בעלי סידר בבית כמה עניינים אחרונים עם הקטנים, ועוד לפני שהוא או הדולה הספיקו להצטרף אליי, כבר הרגשתי שהלידה עוד רגע מתרחשת.

"התקשרתי למד"א והם אמרו ששולחים אמבולנס, ובינתיים הייתי עם עצמי לבד. ברגע האחרון הגיעה הדולה המהממת שלי – מילי ורטמן, שהחלה מיד בניהול העניינים וסייעה לי ללדת תוך כדי תפילה, ניגון ולקיחת אוויר. הייתה לידה רגועה וקלה, בדיוק כמו שחלמתי, ובסיומה, בדיוק כשמלי העבירה אליי את התינוקת – הגיעה ניידת טיפול נמרץ, וגם בעלי רץ אל הרכב. לא אשכח את התמונה כאשר כולם עומדים מולי, ואני כבר יושבת ברכב, מרימה את הבת למעלה, ומודיעה: 'מזל טוב, נולדה לנו בת!'"

חיה מושקא, בתה של דבורה שירה

לראות את הניסים

כיום דבורה שירה מגדלת את משפחה ברוגע ובשמחה במגדל העמק, כאשר הילדים הקטנים ממלאים את הבית בהרבה אור. "אני מביטה עליהם בכל בוקר מחדש ולא מאמינה לגודל הנס – אחרי שהרופאים אמרו 'אפס סיכוי', זה פשוט קרה, ולא – אין לכך שום הסבר רפואי".

מאיפה הכוחות והאמונה שהיו לך לאורך הדרך? איך זה שהאמנת שתזכי במתנות כל כך לא טבעיות?

"אני מחוברת מאוד לבורא עולם וידעתי בצורה הפשוטה ביותר שהוא כל יכול. היו גם הרבנים שליוו אותי כל הזמן – הרב יורם אברג'ל ובנו הרב חיים אברג'ל, וכן הרב ידגר, שליח הרבי בתענכים, שהרבי ברך אותו ש'תהיה לו יכולת לברך אנשים'. כשהגעתי להתברך אצלו ואמרתי לו את שמי, הוא שאל מיד: 'זה לא השם שקיבלת כשנולדת, נכון?' והוא צדק, כי שמי האמיתי היה דבורה, ואת השם שירה הוספתי בתקופת הצבא. הרב ידגר הנחה אותי להשאיר את שני השמות, אך להקפיד להיקרא דבורה שירה, ולא שירה דבורה – שצירוף ראשי התיבות של השמות הללו יוצר מילה בעייתית.

"הרגשתי לאורך כל המסע הזה שאני נישאת על כפיים, כאשר השיא הגיע בלידה של חיה מושקא, בה הרגשתי שהקב"ה היה לידי – צמוד-צמוד אליי. זו גם הסיבה שכיום אני רואה לעצמי שליחות לחזק את נשות ישראל, ואף משתדלת לשוחח עם נשים וגם לצאת להרצאות, כדי להעביר את המסר שהקב"ה תמיד נמצא אתנו, ומחולל עבורנו ניסים גלויים. צריכים רק להאמין, ופשוט לבקש".