ניכור הורי: מה "מרוויח" הורה שמסית את ילדיו נגד ההורה השני?

יש במשפחתי בני זוג שהתגרשו לאחר שכבר נולדו להם מספר ילדים. האב סובל מניכור הורי שמפעילה האם על ילדיהם. מה היא מרוויחה מזה? מה אפשר לומר לה?

זוהי שאלה עמוקה וכואבת. למה אמא בוחרת לפגוע בילדים שלה, על ידי הרחקה שלהם מאבא שלהם?

ניכור הורי קורה לצערנו גם מצד אבות וגם מצד אמהות. לרוב זה קורה מפני שלא הבינו והפנימו באמת שאין עוד קשר. הם אולי עזבו, אולי נפגעו, אולי החליטו "זה נגמר" – אבל עמוק בלב, במקרה זה למשל, האם עדיין חיה את המאבק את מאבקי הכוחות. היא עדיין לא התגרשה, בתוך לבה, וזה ייפגע בילדים שלה, וגם בה.

היא עדיין לא הבינה שנגמרו משחקי הכוחות – כי זה כבר לא בעלה, אלא רק הגרוש. הדרך שלה "לנצח" – היא לשנות את הסיפור דרך הילדים. היא מנסה לפגוע בקשר בין הילד לבין האב, מתוך מסקנה דמיונית ומעוות, שאם הילד לא אוהב את אבא שלו – סימן שהאב הוא באמת האשם בגירושין, הוא הסיבה שנהרסו לה החיים. אך אם זו הגישה, החיים נהרסו לא בגלל הגירושין, אלא בגלל הגישה שלה...

בעזרת האשליה הזו, היא מרגיעה את הכאב, את תחושת האשמה או הדחייה. אבל כך היא מעמיקה בעיות שיהיו לה ולילדים שלה בעתיד. היא לא מפרידה בין שלום הבית שאיננו, לבין ההורות.

הבריאות הנפשית שלה תהיה כאשר היא תדע לומר: לי הגרוש לא מתאים, אבל הוא האב שהקב''ה בחר לילדים. ואני, בענווה, צריכה להבין שניתוק של ילד מההורים שלו גורם לו נזק רב.

אסור, וזו אכזריות ממש, להפוך את הילד לכלי מלחמה, לאמצעי בהמשך הקרב. הפחדים והתחושות הקשות בעקבות הגירושין – האישה צריכה לטפל בהם, אבל בשום אופן לא על ידי העברת מסרים סמויים לילדים על כך שהאב הוא סיבת הגירושין, או סיבת הצער והכאב של הילד. אפשר להבין שהאם כואבת, פצועה. אבל כאב ואי הבנה לא פוטרים מאחריות ומאשמה.

ילד הוא לא כלי נשק, לא גשר לנקמה ולא שופר לכאב של האם.