מחיים כפולים לפרסום תורת הקבלה: מי היה רבי יעקב צמח?

בליסבון שבפורטוגל, בעיר שצל הכנסייה גובר בה על אור התורה, נולד לתוך עולם של הסתר וגזֵרה ילד למשפחת אנוסים. משפחת צמח נשאה בלבה את זיכרון הזהות היהודית, אך נאלצה להצפינה תחת שמות נוצריים ולחיות חיי כפילות מסוכנים. שם, מאחורי דלתיים סגורות ובחשאי, נולד מי שעתיד להיעשות לאחד מגדולי המקובלים – רבי יעקב בן חיים צמח.

שנת לידתו נותרה לוטה בערפל. יש הסבורים שנולד בשנת ה'ש"ל (1570), ויש שמאחרים לשנת ה'שנ"ד (1584). מה שבטוח – יעקב הצעיר גדל בין חומות הפחד, אך לבו שאף תמיד למה שמעבר. בפורטוגל חי כאנוס, ועבד ברפואה לפרנסתו. אך בשנות השלושים לחייו גבר עליו קולו הפנימי. הוא קם, עזב את פורטוגל מאחור ונסע לסלוניקי. שם, לראשונה מזה שלושה עשורים, שב והכריז בגלוי על יהדותו. לראשונה עטף עצמו בטלית, הניח תפילין ולמד תורה לאור היום.

בשנת ה'שע"ח (1618) עלה רבי יעקב לארץ ישראל, והתיישב בצפת, עיר המקובלים. שם עסק בלימוד תורת הנגלה והקבלה, אך לא האריך בה ימים. ברבות השנים עבר לדמשק, ובה נעשה לתלמידו של רבי שמואל ויטאל, בנו וממשיך דרכו של ר' חיים ויטאל, תלמיד האר"י.

בדמשק, בשנת ה'שצ"ח (1638), השלים את חיבורו החשוב "נגיד ומצווה" – קיצור תמציתי ובהיר של כוונות האר"י. אך דרכו לא נעצרה שם. הוא עלה שוב, הפעם לירושלים, ושם חבר לגדולי הדור: ר' אברהם אמיגו, ר' שמואל אבן צחן ורבי יעקב חגיז. למרות מעמדו הרם לא נשא כל משרה ציבורית, אלא ישב ולמד בישיבה מקומית בענווה ובשקידה אין קץ.

בירושלים מצא ייעוד חדש – מלחמה נמרצת בתנועת השבתאות. יחד עם חבריו נאבק בשבתי צבי ובמבול הטומאה ששטף את העולם היהודי. לצד מלחמתו זו, עסק בעריכה והפצה של כתבי האר"י ורבי חיים ויטאל. הוא היה חתנו של רבי אברהם פליפ, ובחתימתו על מכתב הזמנה לרבי יששכר בר איילנבורג לכהן ברבנות בצפת, מתגלה דמותו הציבורית ויוקרתו בקרב חכמי הדור.

בירושלים התגלה לפניו אוצר גנוז – כתבים רבים של ר' חיים ויטאל, ובהם דרושים לא מוכרים ופירושים על ספר הזוהר. מתוכם ערך את הספר "אוצרות חיים", ומהפירושים לזוהר ערך את "זוהר הרקיע". בניגוד לדעת קודמו, ר' אברהם אזולאי, שסבר כי כתבים אלו נכתבו טרם הכיר ר' חיים את האר"י, טען רבי יעקב צמח שהפירושים נכתבו לאחר שהשניים נפגשו. כדי לזכות בגילוי הכתבים התענה תעניות רבות, עד שנגלה אליו ר' חיים ויטאל בשאילת חלום והתיר לו להוציא את הכתבים מן הגניזה ולהפיצם לרבים.

כתב היד שערך כמעט שנעלם עם השנים, אך אחת ההעתקות שלו הגיעה לידי הרמ"ז והרב"ך, אשר הוסיפו עליו הגהות חשובות. כתב יד זה נשתמר לאורך הדורות, עד שזכה לראות אור בימינו.

רבי יעקב היה מחבר פורה, וספריו נגעו בכל תחום של תורת הקבלה והנגלה. ביניהם: "נגיד ומצווה", "קול ברמה" – ביאור דברי האר"י על האידרא, "צמח צדיק" – דרושים קבליים, "תפארת אדם", "ערכי הכינויים", הגהות על עולת תמיד ועל שולחן ערוך האריז"ל וכן ספרים רבים אחרים, חלקם עודם בכתב יד. מהם ניתן למנות את "ברכות בחשבון", "עדות ביעקב", "זבחי השלמים", קיצור ספר הדרושים, "משיבת נפש", "קהלת יעקב", ועוד.

ספריו השתמרו באוספים החשובים ביותר: בבית הספרים הלאומי, בספריית מוסד הרב קוק ובמוזיאון וולפסון שבהיכל שלמה – שם מצויים ספרי ר' חיים ויטאל עם הגהות בכתב ידו של רבי יעקב עצמו.

בשיבה מופלגת, בשנת ה'תכ"ז (1667), נפטר רבי יעקב צמח. חייו היו תמצית של מסע נשמתי – מימי האנוסים וההסתר, ועד גילוי פנימיות התורה והארת סודותיה לכל דורש באמת. דמותו נותרה מופת של מסירות נפש לתורה, ענווה עמוקה, ומאבק עיקש לאור האמת גם באפלה הרוחנית הכבדה ביותר.