מהו הפספוס הגדול ביותר בעולם? 5 נקודות למחשבה

1. מחיר החיים

נניח שאחד מקרוביכם סובל ממחלה קשה שגורמת לו לאיבוד שמיעה, והוא זקוק להשתלת שתל קוכליארי כדי לחזור ולשמוע. אם מחיר השתלה כזו היה עולה מיליון שקל, הייתם משלמים את הסכום הזה בשמחה עבורו? סביר להניח שכן.

נניח שקרובכם איבד את יכולת ההליכה בעקבות פציעה או מחלה, והוא זקוק לקטיעת רגל ולהשתלת רגל תותבת מתקדמת. אם המחיר של השתלת רגל תותבת היה מיליון שקל, הייתם מוציאים את הסכום הזה כדי לשפר את איכות חייו? התשובה הברורה היא כן.

נניח שקרובכם איבד את היכולת לבלוע כראוי, והוא נזקק לניתוח להשתלת קנה הנשימה או מערכת הזנה מתקדמת. אם עלות הניתוח הייתה מיליון שקל, הייתם משלמים את הסכום הזה עבורו? מובן שכן.

נניח שקרובכם עבר פגיעת מוח קשה, וזקוק להשתלת תאי גזע כדי לשחזר את יכולת הזיכרון והתפקוד הקוגניטיבי שלו. אם השתלת תאי הגזע הייתה עולה מיליון שקל, הייתם משקיעים את הסכום הזה כדי להחזיר לו את איכות החיים? ודאי.

נניח שמישהו קרוב אליכם אינו מסוגל להרגיש או לחוות תחושות, והוא זקוק להשתלת מערכת עצבים או טיפול שיחזיר לו את היכולת לחוות תחושות כמו חום, קור וכאב. אם מחיר הטיפול היה מיליון שקל, הייתם משקיעים אותו עבורו? אין ספק שהתשובה היא כן.

דברים כמו איבוד שמיעה, יכולת הליכה או זיכרון הם חלק בלתי נפרד מההוויה שלנו, ומחירם לא נמדד בכסף. אנחנו לא תמיד מעריכים את מתנת הבריאות, עד שאין לנו אותה, ולכן יש להודות בכל יום על כל איבר, על כל תחושה ועל כל תפקוד בגוף שלנו. ברוך ה'!

2. מהו הפספוס הגדול ביותר בעולם?

העולם הזה אינו מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי להכשיר אותנו לחיי העולם הבא. אולי יהיה מי שתצוץ בלבו מחשבה של ביטול: "נו, אז לא אחיה לעולם הבא, אחיה בעולם הזה איך שמתחשק לי, אגמור את החיים פה ודי...".

אולי כדאי לאדם כזה להיזכר מעט בסיטואציות של החמצה שעברו עליו בחיים, ולשחזר לעצמו את תחושות הכאב והחרטה שהתלוו אליהן. למשל, שיצא מן הבית ביום חורפי והתעצל לקחת מטרייה, והנה באמצע הדרך התחילו לרדת גשמי זעף, וכל בגדיו וגופו נרטבים, וכולו רועד מקור. כמה הוא מתחרט באותם רגעים על עצלותו, כמה הוא מצטער ומאשים את עצמו: "למה לא לקחתי מטרייה?"...

מובן שככל שההפסד וההחמצה גדולים יותר, כך צורב יותר הכאב וגדולה יותר היא החרטה. מהו הפספוס הכי גדול שעלול להיות לאדם בעולם?

הפספוס הגדול ביותר בעולם הוא לחיות כאילו החיים הם סדר של אירועים אקראיים. הפספוס הוא לא להבין שהבורא נמצא בכל מקום, בכל רגע. כל נשימה, כל תחושה, כל אדם שאנחנו פוגשים – כל זה חלק מתוכנית גדולה הרבה יותר. כשלא מכירים בו, מפספסים את הדרך.

זהו הפספוס הגדול: לא לראות את ידו המנחה של הבורא בכל פרט בחיים.

אין בכוחנו לתאר את גודל שבר ליבו וחרטתו של האדם, כאשר יעלה למעלה ויראה איך כילה ימיו בהבל, כמה תענוגי גן עדן הפסיד, וכמה שעות הלכו לבטלה בכל ימי חייו, כאשר בכל שעה ושעה היה יכול להרוויח גן עדן בתענוגים נפלאים...

3. ההשפעה הבלתי נראית של התנ"ך על חיינו

האם ידעתם שהתנ"ך מנחה את חיינו ושזור בהם? החיים המודרניים שלנו, התרבות והמסורת, שזורים לעיתים קרובות בתנ"ך – אם רק נבחן את השפה העברית. עברית היא לא רק שפתנו, אלא גם שורש לכללים הדקדוקיים, התחביריים והמשמעותיים שלה. כללי הזכר והנקבה, יחיד ורבים – כולם מקורם בתנ"ך.

בישראל, רבים מהיישובים נקראים על שמות מקומות מקראיים: ירושלים, חברון, אשדוד, באר שבע ועוד. גם קיבוצים ומושבים נקראים על שמות תנ"כיים מהאזור שבו הוקמו, כמו אשתאול, בית העמק, גת, יטבתה ועוד. אף שם העיר ה"מודרנית" תל אביב נלקח... מתוך ספר יחזקאל (ג', ט"ו)!

הפתגמים היומיומיים שלנו? גם הם לקוחים מהתנ"ך, מהתלמוד ומהמשנה. פסוקים מהתנ"ך נשזרים בברכות ובמילים שאנו אומרים ביום-יום, בסיפור המשפחה, בחינוך ובעשייה הציבורית. ביטויים כמו "ואהבת לרעך כמוך", "עד חורמה", "סייג לחכמה שתיקה" ו"סוף מעשה במחשבה תחילה" – כולם משדרים ערכים יהודיים עתיקים ששזורים בתרבות שלנו.

התנ"ך הוא לא רק ספר דתי, אלא עמוד תווך שמנחה את חיינו – מדריך רוחני ומוסרי שמלווה אותנו בכל תחום, מהשפה ועד התרבות, מהערכים ועד ההתיישבות. התנ"ך הוא מקור השראה ודרכי חיים שהשפיעו על העם היהודי במשך אלפי שנים, וממשיך להשפיע על ערכים ומעשים שלנו עד היום.

4. צינור החיים: הדרך המהירה למוח

חוט השדרה הוא חלק מרכזי וחשוב במערכת העצבים, ויש לו תפקיד קריטי בהעברת המידע מהמוח לשאר הגוף ובחזרה. הוא פועל כ"מסילה" שמעבירה מידע בין המוח לשאר האיברים, ומעורב הן בתיאום תנועות הגוף והן בהעברת תחושות כמו כאב, חום ולחץ. הגנה על חוט השדרה היא בעלת משמעות רבה, שכן כל פגיעה בו עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך ולהשפיע על יכולת התנועה והתחושה בגוף.

כפי שהמוח מוגן ומוקף בעצמות הגולגולת, כך חוט השדרה מוקף ומוגן על ידי החוליות שבעמוד השדרה: העצבים יוצאים מחוט השדרה דרך פתחים בין החוליות. בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה נמצא דיסק. הוא מחבר ביניהן בחוזקה, מפחית את תזוזתן וכך מקבע את עמוד השדרה. הדיסק מורכב מטבעת קשיחה שעשויה ממיליוני סיבי סחוס. בחלקה הפנימי נמצא חומר נוזלי (CFS, Cerebro-Spinal Fluid) שפועל כבולם הזעזועים של החוליות.​

החוליות מחוברות זו לזו ויוצרות את עמוד השדרה התומך בגוף ומגן על חוט השדרה. מבנה זה מאפשר תנועה וגמישות לגוף, בעת שהוא מספק יציבות ותמיכה לעמוד.

חוט השדרה שמבצע את משימתו בצורה כל כך מורכבת ומדויקת, תוך שיתוף פעולה של מיליארדי תאי עצב הוא פלא אדיר של הבריאה. למשל, כשאתה נוגע בחפץ חם, מיד יש תחושה של כאב ביד שלך. המידע על הכאב עובר במהירות דרך חוט השדרה אל המוח, והמוח שולח פקודה בחזרה ליד שלך להימנע מהחפץ. כל זה קורה בתוך שניות, בלי שאנחנו חושבים על זה!

חוט השדרה מדגים את החכמה האלוקית במבנה מורכב ומדויק, המאפשר חיבור מושלם בין המוח לגוף והעברת מידע חיוני לתפקוד נכון של כל מערכת בגוף.

5. צינור פלאים

הוושט הוא חלק חשוב במערכת העיכול של גוף האדם, צינור שרירי באורך של כ-25 ס"מ המחבר בין הגרון לקיבה. תפקידו העיקרי הוא להעביר מזון מהפה לקיבה. הוא מורכב משלוש שכבות עיקריות: הרירית, התת-רירית והשרירית, שכל אחת מהן ממלאת תפקיד קריטי בתהליך העיכול. השכבה השרירית מתכווצת ומתרפה בצורה מדויקת בתהליך שנקרא "'פֵריסְטָלְטִיקה'", שבו המזון נדחף כלפי מטה אל הקיבה. התיאום בין השכבות מעיד על חכמה אלוקית שאין לה תחליף. תהליך זה מתרחש כל הזמן, בלי שאנחנו מודעים אליו.

במפגש הגרון עם הוושט יש טבעת שרירים בשם הסוגר העליון, ובמפגש הוושט עם הקיבה יש את הסוגר התחתון. הסוגר העליון נפתח כאשר אנחנו בולעים ומונע כניסת אוויר לוושט. הסוגר התחתון מונע חזרת מזון ומיצי קיבה לוושט לאחר המעבר. לאחר שהמזון עובר, השרירים מתכווצים והסוגר נסגר, ובכך נמנע חזרת חומציות, צרבות ודלקות בוושט.

הוושט מכיל תאים חיסוניים המסייעים במלחמה בזיהומים ויוצרים תגובות חיסוניות נגד חיידקים ומזהמים. הרקמה הרירית שמצפה את הוושט מגנה עליו מפני חומציות המזון והנוזלים, פועלת כמחסום ומונעת פגיעות במבנה הוושט. בנוסף, הוושט רגיש למגע, כך שהוא יכול לזהות חומרים מסוכנים ולעיתים להפעיל תגובות כמו הקאה להוצאת התוכן המזיק.