באיזו שיטה את מחנכת את הילדים שלך?

כמטפלת ומדריכת הורים עם "עיניים פקוחות", אני גם זוכה להתבונן במגמות משותפות לכולנו בהורות, ומזה זמן רב אני חשה שאיבדנו הרבה מתחושת המסוגלות שלנו כאימהות, ומהביטחון בחוכמה ובבינה הפשוטה שטמונה בתוכנו.

בעידן של שפע בלתי פוסק של "שיטות", "גישות", מורים ו"קורסים", איבדנו את הביטחון הטבעי והפשוט שלנו ללמד ולחנך את הילדים שלנו, ולהיות להן גורם מוביל, משפיע ותומך שמלווה אותם בתהליך התפתחותם לאורך השנים.

המצב הזה התעצם גם בגלל עומס מאוד גדול שרבות מאיתנו, שמשלבות עבודה והורות, מצויות בו, וגם עקב גישות חינוכיות שדוגלות בגישת "הילד במרכז", שלקחו חלק בהחלשת המקום הסמכותי והטבעי שלנו כדמויות משפיעות עבור ילדינו ומובילות את הבית.

רבות מאיתנו ממהרות מקורס לקורס, משיעור להרצאה, "מפקידות" את הילדים בעוד "טיפול", "חונכות" או חוג – ותולות את יהבן בחוץ, במקום לעצור ולהקשיב פנימה...

הרבי מלובביץ' חיזק והעצים רבות נשים ואימהות. ובאחת השיחות שנתן לנשים הוא הסביר שכל אישה היא ה"מטפלת" הכי טובה של ילדיה ("תורת מנחם התוועדויות", שיחה מתמוז תשי"ג, חלק ג').

הוא גם הסביר שקיבלנו כישורים ותכונות מיוחדות לשם כך, שטמונות בתוכנו, כמו רגישות, יכולת הקשבה ושימת לב לפרטים, בינה מיוחדת וגם – במילות הרבי – יכולת אפילו "לתת תרופה מרה", כלומר לדעת איך להעביר לילד מסר גם במצבים לא פשוטים...

בואו נחזור פנימה, לכוחות וליכולות שבתוכנו. ליכולות לתמוך וללוות את ילדינו בתהליך הגדילה וההתפתחות שלהם מתוך עוצמה ונוכחות, וללמוד לתת אמון מחדש ולהשתמש ביכולות שהבורא הפקיד בידינו לשם כך.

הדבר הראשון שאנחנו ממש בפשטות צריכות לשם כך, זה לעצור את ה-Doing... את מרוץ העשייה הבלתי פוסק, שבדור שלנו הגביר מהירות לקצב שהוא לעיתים מסחרר, וודאי לא מאפשר שקט מספיק בשביל להקשיב לעצמי, וגם לעוד אדם נוסף, בהקשבה עמוקה. הקשבה שמעודדת דיבור, שיתוף ושיח.

בזמנים כל כך עמוסי אירועים שפוקדים אותנו, ההמלצה הראשונה שלי לכל אמא היא למצוא פרקי זמן משותף עם כל אחד מילדיה. גם אם זה אחת למספר שבועות, ורצוי יותר, לבלות "שעה קלה" עם כל ילד בנפרד. לראות אותו, לשמוע אותו, לשוחח איתו וליהנות איתו. כן, רק איתו...

יש משהו שמתאפשר בבלעדיות הזאת, שלא יכול להתאפשר בשום מתכונת אחרת.

ובמיוחד בתקופה כזו להתעניין ולשאול: מה שלומך? איך חווית את האירועים? את האזעקות? מה הרגשת? מה היה לך קשה לראות? מה עזר לך?

לשוחח ולשאול בעדינות, וכמובן להקשיב, וגם לשתף בחזרה, לשוחח ואפילו לצחוק על הדברים... עצם השיחה והשיתוף מקל כל כך ותורם לרווחה הרגשית של הילד, ולחוויה שעוד מישהו חולק איתו את הדברים, מתעניין בו, מקשיב לו.

ומתוך המקום הזה של הקשבה ושקט, גם לראות אילו מענים מחזקים עולים בי לומר לילד/ה, ולסמוך על עצמי ועל הבורא יתברך, שישים בפי את המילים הנכונות.

מובן שבתור נשים מאמינות, כל עניין הביטחון והאמונה בשם יתברך, והכוחות והתוקף המיוחדים שניתנו לעם ישראל – יכול להוות פרשנות שדרכה אפשר לראות ולהסביר לילד את המציאות.

וגם לחשוב ברמה האישית, לחשוב איתו ביחד על פתרונות ועצות.

תתפלאו לראות, אם תתמידו בכך, אילו דברים נפלאים עשויים לעלות במפגשים האלה, וכמה הילדים מחכים להם. ולאורך זמן, איזה מרחב של תקשורת, חיבור ושייכות ייווצר ביניכם, שממש חשוב גם להמשך הדרך.

וכמובן, אם עולים תכנים שאין לנו מענה עבורם, או חלילה תכנים מדאיגים – תמיד מומלץ ליצור קשר עם איש מקצוע ולהתייעץ.

גלי'ה אשרוב היא מנחת סדנאות, מנהלת קליניקה לטיפול ריגשי בנשים וילדים, מדריכת הורים ויוצרת הפודקאסט "אתגאליא" ותכנים נוספים לנשים ואימהות.