קדושת לוי על פרשת בלק: דבר תורה קצר שישדרג את שולחן השבת

"וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (במדבר כ"ב, כ').

קדושת לוי פותח בשאלתו של הרמב"ן: מדוע חרה אף ה' על בלעם כשהוא הולך עם שרי מואב, הרי ה' בעצמו נתן לו רשות ללכת כשאמר "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם"?

איך יכול להיות שה' מתיר דבר ואז כועס על ביצועו?

"ויחר אף אלהים כי הולך הוא (במדבר כב, כב). עיין ברמב"ן הקדוש, שמקשה למה חרה אף אלהים הלא אלהים הרשהו לילך כדכתיב אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם".

קדושת לוי פותר את הקושיה על פי פירושו של רש"י. רש"י מסביר שהמילים "אם לקרוא לך" פירושן "אם להנאתך ולטובתך" - כלומר, ה' התיר לבלעם ללכת רק בתנאי שההליכה תהיה לטובתו ולהנאתו.

המשמעות היא שה' לא נתן רשות כללית, אלא רשות מותנית - רק אם בלעם ירגיש שזה טוב עבורו.

"ונראה לתרץ על פי מה שכתב רש"י ז"ל בפסוק אם לקרוא לך, להנאתך ולטובתך ההליכה לך אתם אם כן לא הרשה אותו לילך, רק אם יהיה לו הנאה בהליכה אבל כשלא יהיה לו הנאה מהליכה אין לו לילך"

כוונת ה' הייתה ברורה: מן הסתם אדם רגיל לא ירגיש הנאה מהליכה לקלל עם שלם, במיוחד את ישראל. ה' ציפה שבלעם לא ירגיש שום הנאה בדבר כזה ולכן בוודאי לא ילך. ה' נתן רשות בידיעה שאדם ראוי לא ישתמש בה.

"ואם היה יראת ה' נוגע בו לא די שלא היה לו הנאה מהליכה, רק אדרבה ראוי לו לצער על הליכה לקלל ישראל וכוונת ה' היה שמן הסתם לא יהיה לו הנאה מהליכה ובוודאי לא ילך, כי לא אמר לו רק אם יהיה לו הנאה".

הכל תלוי בכוונה

בלעם הרשע גילה את עוצם רשעתו דווקא כשבחר ללכת. בכך הוא הראה שיש לו הנאה אמיתית ושמחה מההליכה לקלל את ישראל. זה מה שהכעיס את ה' - לא עצם ההליכה, אלא העובדה שבלעם נהנה ושמח מהזדמנות לפגוע בעם ישראל.

"והרשע בלעם גילה עוצם רשעתו שהלך לזה הראה שיש לו הנאה ושמחה מהליכה לקלל את ישראל לזה חרה אף ה' למה יהנה מרשעות כזה לחפוץ בהליכה לקלל ישראל"

קדושת לוי מלמד אותנו כאן עיקרון חשוב - ה' מתבונן בלב האדם ובכוונותיו הפנימיות, והן שקובעות את ערך המעשה.

הרב אברהם יוסף - בכל פעולה קטנה חשוב לכוון לשם שמיים. מדוע? צפו