איזו צורה לא נבראה בששת ימי בראשית? ועוד דברים שלא ידעתם על פרשת קֹרח

כמה עשיר היה קֹרח?

היו לו 300 פרדות שנושאות רק את המפתחות של האוצרות שלו (מסכת פסחים דף קי"ט עמוד א').

איך הוא נהיה כזה עשיר?

כאשר אמר פרעה שיעשו ישראל לבנים יום אחד בעבורו, כדי לראות מה כל אחד עושה, ואז לחייב אותם לתת עליהם סכום הלבנים בכל יום (שמות רבה פרשה ה' סימן י"ח). קרח, שהיה חכם, התעסק בכל היום בלבֵנה אחת, באומרו שהיה מייפה אותה לכבוד המלך. סוף דבר שמכאן ואילך הטילו על כל אחד לעשות לבנים בכל יום בכפל ממה שעשו ביום ראשון, באומרם "אם ברצונם עשו כך, בעונש יעשו בכפל". וקרח שעשה לבֵנה אחת – לא השתעבד. ומה עשה קרח? היה עושה לבֵנים בכל יום, הוא ואנשי ביתו, כל אחד כפי כוחו ושומרים אותם, עד שעשו לאין מספר. וכשבאה גזירת התבן "לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים" (שמות ה', ז') וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ (שם, י"ח), ואם לא – היו שָֹמִים את הילדים בתור לבנה בקיר, היו ישראל באים אצל קרח כדי לקנות ממנו לבנים, והיה מוכר לבֵנה אחת בסך גדול, והבא אצלו היה מוכרח לתת את כל הון ביתו כדי להציל את בניו מלהשימם בבניין. סוף דבר שקיבץ כל ממון שבישראל בעושק הזה ("עיני העדה" בדיבור המתחיל "ולע"ד" בשם מדרש).

"וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף" (ט"ז, כ"ב). מדוע כתוב בלשון עתיד "יֶחֱטָא" ולא בלשון עבר "חָטָא"?

כיוון שהבעיה לא היתה על העבר, על זה משה היה מוכן למחול, הבעיה תהיה שקרח ימשיך לחטוא ולגרור אחרים, לכן כתב בלשון עתיד (כתב סופר, הובאו דבריו בספר "טללי אורות").

"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה' " (ט"ז, ל'). מה לא ברא ה' בששת ימי בראשית?

• ה' ברא את העולם בדברים ארוכים או עגולים, אבל לא מרובעים (תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ג' הלכה ב').

"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה' וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם ... " (ט"ז, ל'). מדוע כתוב "פָצְתָה" ולא פתחה?

כדי לרמוז על כך שהאדמה לא רק נפתחה, אלא גם דיברה ואמרה שהם יורדים לשאול ("תוספות יום טוב" על מסכת אבות פרק ה' משנה ו').

"וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (ט"ז, ל"ד – ל"ה). חלק מעדת קרח נענשו בשריפה, וחלק נבלעו באדמה, במה נענש קֹרח, ומדוע?

גם נשרף וגם נבלע, וזאת כדי שלא תהיה קבוצה שתחשוב שהוא ניצל מהעונש (ספר "אבותינו" עמוד תי"א).

"וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (ט"ז, ל"ה). על מי עתידה האש הזאת לעבור?

על כל מי שנפטר מן העולם, בשעת פטירתו (פרקי רבי אליעזר פרק נ"ג).

"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ" (כ"ו, י"א). מה היתה הזכות של בְנֵי קֹרַח?

שכאשר משה בא אל קֹרח, הם כבשו פניהם בקרקע, וגם הסתפקו האם לעמוד מפני משה, כיוון שהוא תלמיד חכם, אך מצד שני יתבזה קֹרח אביהם, ולבסוף החליטו לעמוד מפני משה אף על פי שזה בזיון לאביהם, ובאותה שעה – התחילה התשובה בלבם (ילקוט שמעוני רמז תשנ"ב דיבור המתחיל "ויקהלו").

"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם" (י"ז, כ"א). למי היה שייך "מַטֵּה אַהֲרֹן"?

המטה שהיה ביד אהרון הוא המטה שהיה ביד יהודה ואותו מטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ואותו מטה עתיד להיות ביד מלך המשיח (במדבר רבה פרשה י"ח סימן כ"ג).

"... וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם" (י"ז, כ"א). מדוע משה הניח את מטה אהרן בתוך שאר המטות?

שלמה המלך נטע כל מיני מגדים, כסף וזהב, לפי שהוא ידע (תנחומא פרשת קדושים סימן י') בכל שורש בארץ ישראל שנובע אל מדינות אחרות ונטע באותו שורש את המתאים לגדול עליו. ואם כן, גם כאן יאמרו: "משה הבחין בשורש שהיה טוב לגדל עליו שקדים והיה מעמיד את מטה אהרן במכוון על אותו שורש, ולכן פרח מטה אהרן!".

לכן מה עשה משה?

העמידו בתוך מטותם, שאם כדבריהם, אז מכל צד שיבוא השורש לְמַטָּה – יגיע לְמַטֵּה אַחֵר קודם שיגיע למטה אהרן, וכל זאת כדי להראות להם, שאינו מדרך הטבע, רק מה' יצא הדבר לבל יתלוננו עוד ("תפארת יהונתן" של רבי יהונתן אייבשיץ).

"וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ..." (י"ח, י"א – י"ט). מדוע ה' ציוה לתת מתנות לכהנים וללוויים?

כדי שלא יהיו טרודים בפרנסה, ויהיה להם פנאי לעסוק בתורה ולעמוד על סודות המציאות (פירושי רלב"ג על התורה).

מתוך הספר "מֵעֵבֶר לָמְפוּרְסַם" על חומש במדבר – חידושים מיוחדים שאינם מפורסמים, מדברי רבותינו וחכמינו הקדושים, על פרשיות השבוע ועל הלכות מעשיות, בהסכמת גדולי ישראל. לרכישת הספר, לחצו כאן.