בת 33 עברה מוות קליני ל-8 דקות, וחזרה עם תובנות ששינו הכל

במשך שנים, בריאנה לפרטי, בת 33, נלחמה בגופה. היא סבלה ממיוקלונוס דיסטוניה - הפרעה נוירולוגית נדירה שגרמה לתנודות שרירים בלתי נשלטות, ועייפות קיצונית. היא אמנם טופלה בבתי החולים, אך הטיפולים לא הועילו, הכאב הלך וגבר והחיים הפכו למאבק יומיומי עד שיום אחד, באמצע התקף קשה במיוחד, גופה קרס. 

הרופאים נלחמו עליה, אבל למשך שמונה דקות, היא הייתה בעולם אחר לחלוטין, מתה מבחינה קלינית. היא אמנם חזרה לגופה לאחר מכן, אך מה שקרה באותן שמונה דקות, לדבריה, שינה את תפיסת העולם שלה מהיסוד. "היה קול ששאל אותי אם אני מוכנה ואמרתי שכן. לא פחדתי. באותו רגע כבר לא זכרתי את עצמי בצורה האנושית שלי. הפסקתי להרגיש פיזית, אבל הרגשתי שלימה באופן שאי אפשר לתאר".

עוד היא מוסיפה ומתארת כי במקום שהייתה היה חושך מוחלט, אך לא מאיים, אלא כזה שעוטף אותך בתוכו בצורה מרגיעה. "לא היה כאב ולא פחד, רק הבנה שקטה שמה שחווינו עד עכשיו, החיים, הוא רק חלק מתמונה שלימה", היא מסבירה. בתוך המרחב החוץ-גופני הזה, בריאנה הרגישה שהיא מבינה אמת עמוקה. 

לדבריה, היא חוותה את הרעיון שהנשמה היא נצחית, ושהמודעות שלנו לא באמת הולכת לאיבוד. "אנחנו לא מתים", היא אומרת. "אנחנו פשוט מחליפים צורה. כמו מעבר בין חדרים, אבל עם אפשרות להפוך שליליות לחיוביות. אני זוכרת שכל מה שחשבתי, התממש מיידית. המחשבות הפכו למציאות, והרגשתי שאני יוצרת עולמות בעזרת התודעה שלי. גם ראיתי ישויות אחרות, לא אנושיות, אך מוכרות באופן אינטואיטיבי. הן לא דיברו במילים, אבל שידרו תחושה עמוקה של אהבה וסדר. 

"הכל קרה בבת אחת, אבל איכשהו, היה בזה הגיון. הרגשתי שהיקום בנוי ממספרים, והייתי עדה ליצירה מסודרת שבה הזמן לא קיים ואין לו משמעות. אין עבר, הווה ועתיד, רק נוכחות מוחלטת ברגע".

כשהחלה לחזור לגופה, התחושה הייתה מוזרה וכמעט זרה. "הרגשתי כאילו מנותקת למשך חודשים, למרות שחלפו רק דקות", אמרה. היא בילתה ארבעה ימים בבית החולים, אך בזמן שגופה התאושש מבחינה פיזית, לה נדרשו כוחות יש מאין להתאושש ממה שחוותה בחוויה הרוחנית. 

רק כיום, אחרי שחלפו חודשיים מהשחרור, היא יכולה קצת לנסות להסביר את עצמיותה החדשה. "החוויה הזו שחררה אותי לגמרי מתחושת כעס, תסכול ופחד. אני מרגישה שיש סיבה לכל מה שקרה לי, כולל הסבל שסבלתי בחיים. היום אני מבינה, שהכאב שעברתי היה חלק מצמיחה שנשמתי בחרה לעבור. אני מאמינה שאנחנו בוחרים חוויות קשות כדי לגדול מהן, כי הנשמה צריכה לעבור דברים שבממד הרוחני, אי אפשר לחוות, ולכן היא בוחרת בגוף, בחיים, בכאב. זה מה שמפתח אותנו".

ומה לגבי המוות? כיום בריאנה הפכה את החוויה שלה לשליחות, שבה היא מלמדת אחרים לא לפחד מהמוות, ולהפוך את הכאב לכלי ריפוי. "הכאב אינו חסר משמעות, אלא חלק מתהליך גדול יותר של צמיחה והתמרה. ולגבי המוות, אני כבר לא מפחדת ממנו. זה רק פתח, דלת אחרת שנפתחת ולא נסגרת לעולם".