כך תהפכו את הממ"ד לפינה שמרגיעה את הנפש

בין טיל לטיל, בין אזעקה לאזעקה, יש רגעים של שקט, או לפחות ניסיון לשקט. אבל מה קורה לנפש שלנו כשהיא סגורה בין קירות בטון, בלי חלון, בלי אוויר, בלי תחושת שליטה? הבשורה הטובה: אפשר וצריך להפוך את הממ"ד הביתי למקום שכיף לשהות בו, לפרקי הזמן שאין ברירה וחייבים. 

תאורה רכה מרגיעה יותר מעוד פנס

האור החזק של נורת הפלורסנט רק מחמיר את תחושת הכלא.
נסו להחליף לתאורת לילה רכה, או להשתמש בפנס לד עם גוון חמים.
נר דקורטיבי עם תאורת סוללה יכול לשנות את האווירה ברגע.

נראה אמיתי אבל עובד על סוללות

צבעים ובדים: לא רק אסתטיקה, אלא גם רגש

שמיכה רכה בצבעים רגועים (כחול בהיר, ורוד פודרה, אפור עדין), כרית אהובה או בובה מוכרת לילדים, כל אלו מוסיפים תחושת בית, ביטחון, ורוגע רגשי.

רצוי להימנע מצבעים עזים מדי או דוגמאות "צעקניות", ולבחור דווקא במה שמזכיר חיבוק.

ריחות נעימים: חוש הריח מדבר ישירות למוח

שקית עם לבנדר, מקל קינמון קטן, או ספריי בד טבעי בריח וניל, יכולים לעזור לגוף להירגע דרך חוש הריח.

לילדים אפשר להכין "כרית ריח" קטנה עם עשבי תיבול יבשים שתהווה גם משחק, גם חיבור לריחות של הבית וגם סוג של דרך להירגע. 

מוזיקה שקטה: ריפוי דרך הצליל

אם יש לכם טלפון עם סוללה, אוזניות קטנות, או רמקול נייד, כדאי להכין רשימת השמעה מרגיעה מראש.
שירים שקטים, קולות טבע, מוזיקה יהודית רכה, או אפילו סיפורי אודיו שקטים לילדים, יכולים להסיט את תשומת הלב מהפחד, ולהניח את הלב במקום אחר, לזמן מה. 

סדר וניקיון: מרחב פיזי מסודר שווה מרחב רגשי רגוע

הממ"ד לרוב מתפקד כחדר אחסון, עד שהוא לא. נסו לפנות חפצים מיותרים, לשים את הדברים החשובים בסלסלה אחת מסודרת, והשאירו מקום לזוז, לשבת, לנשום.
פחות עומס בעיניים שווה פחות עומס לנפש.

אל תתביישו לתת לממ"ד אופי משלכם

תמונה קטנה מהחדר של הילדים, מגנט עם ברכה, משפט השראה על הקיר וכדומה, כל אלה אומרים לכם (ולילדים): אנחנו לא פה רק כדי לשרוד, אנחנו רוצים גם ליהנות מזמן השהייה שלנו כאן. אפשר לצבוע את אחד הקירות, לתלות מדפים על הקיר השני, להכניס איזה עציץ יפה, ולפזר כריות ובובות לילדים על המזרן שברצפה.