מדוע הקב"ה מונה את בני ישראל? התשובה שתאהבו

הפרשה פותחת במצווה, שהיתה מצווה לשעתה – לערוך מפקד אוכלוסין כללי בעם ישראל למשפחותיהם.

הקב"ה רצה למנות את עם ישראל, כהכנה לקראת המסע של עם ישראל במדבר יחד עם משכן ה', ולהשראת שכינתו ביניהם. במהלך המסע במדבר העם הקיף את המשכן מסביב, והלך לפי סדר השבטים והדגלים.

אנחנו מוצאים מניין של בני ישראל גם בפרשת פינחס, בהמשך הספר, כהכנה לקראת כיבוש הארץ וחלוקתה. לכן ספר במדבר נקרא "ספר הפקודים", על שם מניין בני ישראל בתחילתו ובהמשכו.

רש"י מביא בפירושו את מאמר חז"ל: "מתוך חיבתם מונה אותם כל שעה". כאשר מחבבים דבר, מונים אותו פעם אחר פעם – המניין הוא עדות לחיבה היתרה של הקב"ה לעם ישראל.

גם במדרש מובאת התייחסות לכך שהספירה של עם ישראל היא כמו אדם שבודק שוב ושוב את אוצרו החביב ביותר: "בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום" (במדבר רבה ב', י"ט).

נאמר במדרש שמאז בריאת העולם נמנו בני ישראל תשע פעמים, ואת המניין העשירי יערוך משיח צדקנו. גם מניין זה, המניין העשירי, יהא מנין של חביבות. מתוך חיבתו הרבה אלינו, הקב"ה ירצה למנות את כל היהודים אחרי גלות כה ארוכה ומרה. המניין האחרון של זמן הגאולה ישלים את כל התהליך שעברנו, כעם וכיחידים.

בהקשר זה מספרים כי כאשר הרבי מליובאוויטש נשאל כיצד הוא עומד על רגליו שעות רבות בחלוקת הדולרים ואינו מתעייף, ענה הרבי: "כל יהודי הוא יהלום, וכשסופרים יהלומים – לא מתעייפים".

חשיבות ללא תנאי

מה יש במניין שמגלה לנו חביבות מיוחדת, עניין מיוחד?

ישנו כלל בתורה: דבר שבמניין אינו בטל. כשסופרים משהו, עצם המניין שלו מבטא את חשיבותו. אם הדבר חשוב מצד עצמו, כמו משהו יחיד או שלם, אין צורך למנותו. אבל כאשר מונים דבר שאין לו חשיבות עצמית, על ידי המניין הוא נעשה חשוב ואינו מתבטל בפני דברים אחרים.

פירוש הדבר בהקשר רוחני – לכאורה עם ישראל לא נראה בהכרח שונה ומובדל משאר האומות מבחינה חיצונית. מה שמונע מעם ישראל להראות כחלק משאר האומות הוא המניין של הקב"ה, שעל ידו מתגלה חביבותם המיוחדת. במקום שבו ישנן כל שבעים האומות, הקדוש ברוך הוא, בבחירה חופשית מלאה, מחליט לבחור רק בעם ישראל: "והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ." הקדוש ברוך הוא בורא את כל האומות, אך הוא מבדיל את עם ישראל לא בגלל מעלתם, אלא בגלל בחירתו בהם. הבחירה היא המעלה. הקב"ה מייחד ומבדיל את עם ישראל מאומות העולם ולכן לא יתכן מצב שעם ישראל יתבטלו בחשיבותם לעומת אומות העולם.

אם המעלה של עם ישראל על פני אומות העולם היתה רק מצד מעלה ערכית – מצד תכונה מסוימת - יתכן שתכונה זו תיחלש, תשתנה או תעלם חלילה. אבל כיוון שהמעלה של עם ישראל היא מצד המניין והבחירה שקב"ה בחר בהם, חיבתם ניכרת, וזה לא יכול להתבטל לעולם!

יש בעם ישראל מעלות של עבודת ה', לימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים. אבל ישנה גם המעלה העצמית – יהודי הוא יהודי, "נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר". לא מצד מה שהוא עושה או פועל, אלא מעצם היותו יהודי, "והייתם לי סגולה מכל העמים", אוצר חביב, סגולה.

לכן בזמן הגאולה יערך מניין נוסף – מניין אחרון ומשלים, כי אז תתגלה המעלה העצמית של עם ישראל, "אתה בחרתנו מכל העמים". תוכר הבחירה של הקב"ה בעם ישראל, ללא תלות במעלה ערכית מסוימת שלהם או בתנאי כלשהוא. לעיני כל העמים תתגלה הבחירה העצמית של הקב"ה בעם ישראל וחביבותו המיוחדת אצלו.

יהי רצון שנזכה לכך תכף ומיד ממש!

מעובד משיעורי הרב דב מנחם דוברוסקין