הכל פייק - מי מכריח אותך להשתתף בהצגה?

לפעמים נדמה שבדור שלנו כולם מושלמים. זאת אומרת, כולם עוברים דברים, לכולם קשה מדי פעם, אבל אף אחד לא מראה את זה. תמונות מושלמות, חיוכים רחבים, פילטר מהמם הופך את העיניים שלך לכחולות או לירוקות. מיליון חברים, מיליון עוקבים. גם לכם הכל נראה כמו הצגה אחת גדולה? הצגה שמישהו מכריח אותך להשתתף בה?

בינינו, מי אמר שחייבים?!

החיים האמיתיים לא עוברים דרך פילטר. הם פשוט לא צריכים את זה.

החיים האמיתיים עוברים דרך כאב, התלבטויות, חצ'קונים (שנדבר על זה?!), אי נוחות וסתם מחשבות מבאסות. אז למה כל החברים שלך מציגים משהו אחר? למה נראה לנו שלכולם יש אף מדהים, שיער גולש וחיים מושלמים בטירוף?

אם נסתכל לעומק, גם אנחנו לא מעוניינים להראות לעולם את כל הקושי. לפעמים קל יותר לשווק  תדמית מושלמת, מאשר לספר לכולם שהיום היה יום פשוט מעפן. נקודה. מצד שני, אנחנו יודעים טוב מאוד שכולם מעמידים פנים, ואנחנו יודעים טוב מאוד שגם אנחנו חלק מהעמדת הפנים. מה יקרה אם נפסיק את הפייק, ואיך בכלל נצליח?

לשאלה הזו יש תשובה פשוטה יותר ממה שחשבתם: אם נמצא מישהו אחד שתמיד נוכל להיות מולו אמיתיים, בלי פילטרים, בלי הצגות – אולי נצליח לצאת מההצגה. נצליח לא לשתף פעולה עם העמדת פנים, עם "פילטור" בלתי פוסק של החיים והמראה. אולי נצליח להסתכל לעצמינו בפנים, לאהוב בדיוק מה שרואים, לחייך ולהבין שהחיים הם אוסף של עליות וירידות: במצב הרוח, במשקל וברגשות. אין מצב להיות תמיד למעלה, ואחרי ירידה מבאסת – תמיד תבוא עלייה מדהימה. לא צריך שום פילטר כדי לחיות את החיים באמת. הם הכי חזקים כשהם בלי זיוף. מסכימים?