בעבר, לפני שזכיתי לשוב בתשובה, פניתי אל אנשי דת שונים כדי לשאול אותם על מה מבוססת אמונתם. השיחות חלפו מהר מאוד מן ההיגיון והשכל אל מחוז הרגש והחוויה הנפשית. לדוגמה, כמרים סיפרו לי על חיבורם הרגשי לקול העוגב והזמרה בכנסיות. שללתי חוויה זו דווקא משום ששמעתי אותה מכל כך הרבה אנשי דת שונים בתקופת חיפושי.

אמרתי פעם לכומר: אני מכיר את התחושה הרוחנית שאתה מדבר אודותיה, כי גם אני חוויתי אותה פעם מתוך תפילה עמוקה. מה שאתה מתאר הוא תחושה של הכנעה וביטול העצמי בפני ישות אוהבת וכל יכולה – אינסוף שאין לו גבול ומידה, ואינך מצליח לתפוס כיצד ייתכן שמישהו כה עוצמתי ואדיר מתייחס אליך, מבחין בך ואוהב אותך. אין ספק שיש באדם נשמה רוחנית, והיא מסוגלת להבחין באלוקים – זהו אחד מכוחותיו הרוחניים של האדם. אך החוויה הרוחנית שחווית לא מעידה בשום אופן על אליל צלוב, בודהה וכדו'...

לצורך ההמחשה, רגש האהבה הינו תחושה חזקה וגדולה בלב האדם, אך אין הוא מעיד שמושא-האהבה אכן ראוי לאהבתו, או אפילו אוהב אותו בחזרה. כך גם הרגש הרוחני לבדו אינו מעיד על השגת דת האמת.

קשה להאמין, אך פעם התקשר אלי דובר כת מתל-אביב, שהיה בטוח כי חייזרים מתקשרים עם בני אדם. לאחר שלא הצליח להוכיח את טענותיו באופן שכלי, ניסה ללחוץ עלי להגיע למפגש שבו עורכים חברי הכת מדיטציה כדי לחוש את אהבתם הטלפתית של אותם חייזרים... סירבתי, מתוך הבנה כי הרגש הרוחני מסוגל להטעות לגמרי את בעל-החוויה להאמין באמונות שגויות ואף הזויות לגמרי. כך מגיעים אנשים להאמין באלילים ובפסלים, בגורואים אליליים ובחייזרים שולחי תדרים.

הבנתי כבר אז שהאמת צריכה להימצא באמצעות כלי אחר, עקבי, שמשותף לכולם: השכל. רק באמצעות השכל ניתן להפריך דעות שגויות, בלתי מבוססות, ולהוכיח לכל אדם ישר מהי המציאות – באופן עובדתי והגיוני, שאינו תלוי בתחושה אישית משתנה.

כך גיליתי שהיהדות היא אוצר של זהב שמסתתר בין ערמות של קש, כי היא הדת היחידה בעולם שמבוססת על טיעונים שכליים מוצקים וחזקים: חוכמת המדע שמעידה על מציאות הבורא, ההתגלות האלוקית האדירה שנמסרה לעיני עם שלם במעמד הר-סיני, נבואות בסדר גודל ארצי שהתגשמו לאורך אלפי שנים, ועוד.

לכן בתורה נאמר: "וידעת היום, והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים" (דברים ד', ל"ט). פסוק זה דורש להקדים את ידיעת השכל לאמונת הלב, אך יושם לב שאינו מבטל את הרגש, אלא יוצר סדר עדיפויות. רק לאחר השגת הידיעה השכלית ("וידעת"), צריך האדם להשיג חיבור לאמת גם בלבו ובנשמתו ("והשבות אל לבבך"). זהו ההבדל בין תורת אמת לבין כל נביאי השקר.