מה באמת מפריע להם בדוד זיני?

אם יש דבר אחד שאפשר לסמוך עליו בפוליטיקה הישראלית, הרי זה הרפלקס הפבלובי של השמאל לכל מהלך של בנימין נתניהו. לא משנה מה הוא יעשה – ימנה או יפטר, יחליט לקדם או יחליט לעצור, ייתפס בעדשת המצלמה כשהוא מחייך או ייראה עם פרצוף קודר – התגובה תהיה תמיד אותה תגובה, בסגנון: "הפיכה משטרית", "סכנה לדמוקרטיה", "הרס שלטון החוק".

כצפוי, כך גם קרה עם ההכרזה של נתניהו על מינויו של האלוף דוד זיני לראש השב"כ. לזיני רזומה צבאי ארוך שנים, שכולל פיקוד על יחידות מובחרות וחשיבה "מחוץ לקופסה". במשבר שבו השב"כ נמצא, נראה שדווקא מועמד מבחוץ עם מאפיינים שכאלו הוא בדיוק המינוי המתאים. אפשר גם לחלוק על ההערכה הזו, ולהשמיע טיעונים נגד. אבל זה לא ממש משנה. כי ברגע שנתניהו הכריז על המינוי, כל המערכת נכנסה לפעולה אוטומטית.

מדהים לראות כל פעם מחדש את המהירות שבה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מגיבה לצעדים שיוזמת הממשלה בהודעה שנועדה לבלום אותם. כשמגיעה פנייה רשמית מהצד הימני של המפה הפוליטית לבדוק או לחקור משהו שלא נוח למחאת קפלן – היא לוקחת את הזמן שלה, מתעלמת וממסמסת. אבל כאן, במקרה של מינוי זיני? התגובה הסטנדרטית המוכנה מראש נשלפה ושוגרה לתקשורת תוך דקות. "תהליך המינוי פגום", "ראש הממשלה פעל בניגוד להנחיה המשפטית", "חשש כבד לניגוד עניינים".

אי אפשר, כמובן, בלי הקמפיין המתוזמן היטב נגד זיני. כלי התקשורת המזוהים עם השמאל פצחו במקהלת פרשנויות שנועדו להציג את המינוי באור שלילי, תוך ניסיון 'ללכלך' את האלוף בדיווחים על התבטאויות "שנויות במחלוקת" שלו. באופוזיציה השמיעו גינויים נגד נתניהו וקראו לזיני לסרב לקבל על עצמו את התפקיד. ואי אפשר, כמובן, בלי התנועה לאיכות השלטון, יקירת בג"ץ, שמיהרה להודיע כי בכוונתה לעתור נגד המינוי.

צריך להגיד את האמת: ההתנגדות לזיני, ברובה המכריע, אינה נובעת מטענות לאי כישורים או אי התאמה לתפקיד. אין לו רקע מודיעיני? גם לעמי איילון לא היה. מינוי ש"נרקח" על ידי נתניהו בשיחה במכונית של חמש דקות עם זיני? גם יצחק רבין הציע לאיילון את התפקיד על כוס קפה. הבעיה היא שזיני לא מהמחנה ה'נכון'. קצין לוחמני, בעל עמדות מקצועיות ברורות המזוהות עם תפיסת הימין, לא בא טוב בעיניים לקליקה הפרוגרסיבית. הוא חובש כיפה, רחמנא ליצלן. וגם אבא ל-11 ילדים, שומו שמיים.

אבל, כאמור, ההתנגדות לזיני היא לא התנגדות לזיני כשלעצמו, אלא תגובת-נגד למהלך של ראש הממשלה. יריביו של נתניהו רגילים לכך שהמערכת המשפטית מכתיבה את הכללים ואת הקצב. הפעם, לאחר פסיקת בג"ץ, נתניהו לא חיכה ליועמ"שית ולא ביקש את אישורה – הוא פשוט הודיע על המינוי, והבהיר שהוא לא מתכוון לחזור בו. מכאן התגובה החריפה, עם ניחוח של קצף זועם על השפתיים.

כרגיל במקומותינו, תפוח האדמה החרוך יוטל בחזרה לפתחו של בג"ץ. האם בית המשפט יעז לחצות קו אדום נוסף, ולפסול את המינוי? כל ניחוש זוכה.