הכירו את החיפושית המפציצה: האתגר שמערער על תיאוריית האבולוציה

בכל מוסד ישנם חוקים בלתי כתובים, דברים שרצוי לעשות ודברים ש''עדיף שלא''. דברים שמשתלם להגיד, ודברים שגורמים לאי נוחות, בלשון המעטה. וכמו בכל מוסד, גם בחקר האבולוציה ישנם דברים שעדיף שלא לדבר עליהם. אחד מהם הוא ''החיפושית המפציצה''.

הכירו את החיפושית המפציצה – חרק קטן שמצויד בנשק מדויק וקטלני. היא מצוידת ב''תותח'' קטן ומתכוונן, שמסוגל ''להפציץ'' את אויביו בתרסיס כימי רותח וקטלני, ומערער את ההסברים המקובלים על התפתחות החיים.

החיפושית המפציצה היא לא סתם חרק רגיל. היא מצוידת במערכת כימית מרשימה שמאפשרת לה להגן על עצמה בדרך ייחודית. כשהיא חשה בסכנה, היא מפעילה מנגנון מובנה: בתוך גופה היא משלבת הידרוקינון ומי חמצן – שני חומרים שכאשר הם מאוחסנים בנפרד, הם אינם קטלניים. ברגע המכריע, כאשר החיפושית בסכנה, אנזימים שמשמשים כזרזים כימיים מצטרפים לתהליך, ומפעילים תגובה כימית שמייצרת תרסיס בטמפרטורה של כ-100 מעלות צלזיוס. התרסיס הזה נורה בפרצים קצרים ומדויקים, וניתן לכוונו כמעט לכל כיוון. בין אם זו נמלה, עכביש או צפרדע, כולם יחטפו ''אש'' וייסוגו במהירות.

אבל מה שבאמת מרתק במערכת הזו, הוא שהיא מורכבת כל כך עד שהיא מעלה שאלות קשות על תיאוריית האבולוציה. כדי שהמנגנון הזה יפעל, כל החלקים חייבים לתפקד בצורה מושלמת: בלוטות שמייצרות את החומרים הכימיים, תאים שמאחסנים אותם בנפרד, אנזימים שמפעילים את התגובה במינון מדויק וזרבובית שמכוונת את התרסיס. אם המינון של החומרים אינו מדויק – ולו במעט – התגובה עלולה להיכשל, ואף לפוצץ את החיפושית בעצמה.

אז כיצד מערכת כזו יכלה להתפתח? תומכי האבולוציה ייטענו לכם שאתם לא מבינים, ומדובר במיליוני שנים, ובכל פעם שינוי קטנטן שנתן תועלת הישרדותית כלשהי, בהדרגה – שלב אחר שלב, אותם שינויים הצטבר והצטברו לאורך זמן... אך כאן הם נתקלים בבעיה: אם החיפושית התחילה עם מינון לא מדויק של החומרים, התגובה הכימית לא הייתה יעילה. יותר מדי הידרוקינון עלול לגרום לתגובה הרסנית בתוך הגוף, ופחות מדי מי חמצן עלול לייצר תוצאה חלשה מדי, כמה בועות חלשות, שלא מסוגלות להגן עליה, וכך לא יכולים להיטמע בגנום שלה. כל שלב ביניים שבו המערכת עדיין לא מושלמת, היה עלול להוביל לכישלון, שכן המנגנון הזה תלוי בדיוק מוחלט. קשה לדמיין "חצי מנגנון" שיהיה שימושי מספיק כדי לשרוד בטבע.

מה לגבי האפשרות השנייה – שהמערכת הזו הופיעה בבת אחת, כתוצאה משינוי גדול ופתאומי? הסיכוי לכך נראה נמוך ביותר. כדי שמוטציה אחת תייצר במקביל בלוטות, תאי אחסון, אנזימים וזרבובית – כולם מתואמים בדיוק מושלם – נדרשת סדרת אירועים הסתברותית כמעט בלתי אפשרית. חוקרי האבולוציה עשויים להציע שחיפושיות קדמוניות ייצרו כימיקלים פשוטים יותר, אך אין הסבר ברור כיצד מערכת בסיסית כזו הפכה למנגנון המורכב של החיפושית המפציצה מבלי לעבור שלבים שבהם היא לא תפעל כראוי.

המינון המדויק של החומרים הוא לא האתגר היחיד. תא התגובה של החיפושית חייב להיות חזק מספיק כדי לעמוד בתגובות כימיות חוזרות ונשנות, והזרבובית צריכה להיות מכווננת כך שהתרסיס לא יפגע בחיפושית עצמה. כל אחד מהרכיבים האלה תלוי באחרים, וקשה להסביר כיצד הם התפתחו בנפרד. המערכת כולה דומה למכונה שבה כל חלק חיוני מהרגע הראשון – ללא מקום לשלבים חלקיים או ניסויים כושלים.

מה כל זה אומר? החיפושית המפציצה מציבה אתגר משמעותי לתיאוריית האבולוציה. היא עומדת ביער, מפעילה את המנגנון שלה, ומראה שיש דברים שפשוט בלתי אפשרי להסביר באמצעות התפתחות הדרגתית. אין דרך סבירה להראות כיצד מערכת שדורשת מינון כימי מדויק כל כך יכלה להופיע צעד אחר צעד, והרעיון של שינוי פתאומי נראה מופרך מבחינה הסתברותית.

בפעם הבאה שתראו אדם שמדבר בביטחון מוחלט על האבולוציה, ונראה כאילו שהוא יודע על מה הוא מדבר, ושהוא יכול להבין איך אבולוציה הניע את התפתחות המינים, תזכרו ש''הרוצה לשקר ירחיק עדותו'', וכאשר תציגו לו מערכות מורכבות מכמה חלקים חיוניים, מיד תשמעו הרצאה על כך ש''אתם לא מבינים, מדובר בשינויים קטנים שהצטברו במשך מיליוני שנים''. תזכרו שהוא לא יכול לומר לכם מהם השינויים האלה ואיך הם תרמו להישרדותם של אותם המינים, אבל כנראה הם מספיקים בשבילם בשביל לדבר בביטחון.