מהי המעלה הגדולה שיש ביום ל"ג בעומר, ומה בין רשב"י למשה רבנו?

ח"י באייר הוא יום הילולא רבה של רבי שמעון בר יוחאי, ואותיות שמו: "בר יֹחאי", יש בהן רמז לתאריך ההילולא, שהם אותיות ח"י באייר. זה היום השלושים ושלושה לספירת העומר, שעומד כנגד ספירת הוד שבהוד, ועצם מעלת היום נכבדה היא, כי ל"ג במילוי האותיות, כך: למ"ד גימ"ל, עולה בגימטרייה "זקן" (157), שהוא רומז לרצון העליון בחינת יום הכיפור (חת"ם סופר).

יום זה מסוגל לרפואת הנפש ולרפואת הגוף, שהרי שֵם מה"ש הוא מסוגל לרפואה, ושם זה עולה בגימטרייה ל"ג בעמר (345). והמילה "ורפאתיו" (703) עולה בגימטרייה "שמעון בר יוחאי". וכך לשון הפסוק "יבין ושב ורפא לו" (703) עולה בגימטרייה "שמעון בר יוחאי", וכפי שכתב הגה"ק מהרא"ש הורביץ. כך גם הפסוק "אדם ובהמה תושיע הוי"ה" (915) עולה בגימטרייה מספר רבי שמעון בר יוחאי. וכתב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ בספרו "יערות דבש", כי מלאכי השרת חפצים במיתת הצדיק, ובבוא נשמתו אל המלך הוא יום הילולא בעליונים, והאיש הירא יהרהר בתשובה ביום זה, וזכות רשב"י תסייע לו להיטהר.

רשב"י ניצוץ משה רבנו

בזוהר הקדוש מסופר מעשה מופת של רשב"י: פעם אחת היה דֶּבֶר בעיר לוד, ונזדמן שם רבי שמעון בר יוחאי. אמרו לו בני העיר: "מה נעשה כדי להינצל ממגפה זו?". קם רשב"י ועבר בעיר, וראה אנשים רבים מתים. אמר רשב"י: "דבר כל כך נורא מתרחש בעיר בזמן שאני נמצא כאן? אני גוזר שתתבטל המגפה!". שמעו שיצאה בת קול, ואמרה למזיקים: "צאו מן העיר הזו, שהרי רבי שמעון בר יוחאי נמצא כאן, שהקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלה". באותו זמן היה שם רבי חנינא. הלך וסיפר לרבי מאיר את מה שאירע. אמר לו רבי מאיר: "מי יכול לעמוד בשבח של רבי שמעון בר יוחאי, אם לא שהוא כמשה רבנו".

רבנו האר"י, ב"שער הגלגולים", מבאר את דברי רבי מאיר, שרבי שמעון בר יוחאי הוא ניצוץ ממשה רבנו, ועל כן ניתן לו כוח רב כמשה, לבטל גם גזירה שנגזרה על ידי הקב"ה בבית דין של מעלה. וכתב ה"מגלה עמוקות" שהוא סוד הפסוק "עלית למרום שבית שבי": "שבי" ראשי תיבות: שמעון בן יוחאי. ושמו של משה (345) עולה בגימטרייה ל"ג בעמר (ללא אות ו').

ומפני כך מצינו דברים מקבילים ביניהם: רשב"י חיבר "ספרא דצניעותא", ובו חמשה פרקים, והם כנגד חמשה חומשי תורה שסידר משה רבנו (היש"ר מקנדיאה בספרו "נובלות חכמה"). וכתב האריז"ל, שכשם שמשה רבנו ברח מפני פרעה שרצה להורגו, והלך אל יתרו, ושם השיג שלימותו אחר כך בסנה – כך רשב"י ברח מפני הקיסר שרצה להורגו, וגם הוא השיג את שלמותו במקום שאליו ברח.