כוחה המרפא של כתיבה אישית: איך כתיבה יכולה לעזור לך לעבד את הרגשות ביום הזיכרון?

עוד כילדה, ליום הזיכרון היתה השפעה עמוקה עלי. בזמן שילדים אחרים המשיכו הלאה, טקסי יום הזיכרון היו מלווים אותי שעות אחרי, וכך גם העצב. ילדים רגישים מאוד (כן, יש דבר כזה) נוטים "לסחוב" איתם את הצער והכאב גם כשיום הזיכרון (או כל יום עצוב אחר) מסתיים. לאחרונה שוחחתי עם נשים אחרות על הנושא, וגיליתי שנשים רבות יכולות להזדהות עם הדברים שכתבתי למעלה. ילדים רגישים גדלים והופכים למבוגרים רגישים, ובעוד יום הזיכרון הוא יום מורכב לכולם, יש מי שצריך לעבד את התחושות והרגשות בצורה מוחשית יותר.

כדי לתת ללב מקום רגוע ובטוח, אפשר להשתמש בכתיבה ככוח מרפא. הכתיבה היא כלי שמאפשר לנו לשחרר, לעבד ולהתמודד עם עומס רגשי בצורה חופשית. אם את מרגישה שביום הזה הכל  "כבד" עליך, הנה כמה טיפים וכלים שיעזרו לך להוציא את הרגשות מהלב ולהקל על העומס הרגשי.

1. כתיבה חופשית: ביום כמו יום הזיכרון, שבו הלב מלא, אל תחשבי יותר מדי על מה לכתוב. פשוט קחי דף ועט, וכתבי כל מה שעולה לך לראש. אל תדאגי אם זה לא מסודר או לא "יפה". כתיבה חופשית היא דרך טובה להוציא את הרגשות האמיתיים שלך. דרך נוספת, מי שמתקשה פשוט להתחיל ולכתוב, היא לנסות לתאר את הכאב או הזיכרונות כצבע, כצורה או אפילו כמילה.

2. שימוש במכתבים: כתבי מכתב למישהו שאת מרגישה שאת רוצה לדבר איתו, אפילו אם הוא לא איתך יותר. זה יכול להיות מכתב לאדם אהוב שנפגע, או לאדם שנפטר. כתיבת מכתב היא דרך מצוינת לשחרר את תחושותיך מבלי שיהיה צורך לשתף אף אחד.

3. הבעת תודה: אחרי הכתיבה החופשית תוכלי לנסות כתיבת תודה. כתיבת דברים שאת מודה עליהם יכולה להביא רגיעה לנפש, ואפילו לעזור לך לראות את הדברים באופן חיובי יותר. כתבי על רגעים בחייך שהיו מלאים בשמחה ובאהבה, על רגעים מיוחדים ויפים. דבר זה יעזור לך לאזן את הזיכרונות הכואבים עם רגעים מלאים תקווה.

הכתיבה היא כלי טיפולי. כל מילה שא כותבת היא שלב בתהליך ההתמודדות עם הכאב. אל תחששי לכתוב את כל מה שאת מרגישה, גם אם זה קשה או מעורר רגשות עמוקים. ביום הזיכרון, כאשר הלב שוקע בעצב, הכתיבה היא דרך חופשית ומרפאה להוציא את הרגשות, להתמודד עם העומס ולהעניק לנפש מעט שקט. אין דרך אחת נכונה, פשוט כתבי מהלב, ותני לעצמך את החופש להתבטא באופן שנכון לך.