הגוף זוכר הכל: מה הקשר בין זיכרונות לכאבים פיזיים?

ביום הזיכרון, כשהרגשות יכולים להציף אותנו, יש תחושות שקשה לבטא במילים. אבל מה שרבים מאיתנו לא יודעים הוא שהזיכרון אינו מכאיב רק לנפש, הוא גם חי ובועט בתוך הגוף הפיזי שלנו.

מחקרים רבים מוכיחים שרגשות עמוקים, במיוחד של טראומות וזיכרונות כואבים, יכולים להתבטא גם בתסמינים גופניים כמו: כאבים, עייפות, בעיות עיכול ואפילו מחלות כרוניות.

הגוף, שנועד להגן עלינו ברגעי סכנה, לעיתים "זוכר" את מה שהנפש לא הצליחה לעבד עד הסוף, ולפעמים קשה מאוד להשתחרר מזה.

אז איך טראומה נטמעת בגוף? מדוע זיכרונות רגשיים עלולים להתבטא בכאב פיזי? ואיך נוכל להתחיל בתהליך של ריפוי? בכתבה הזו ננסה לגעת בקשר המורכב שבין הגוף לנפש.

איך הטראומה משפיעה על הגוף?

טראומה אינה חוויה שנצרבת רק בזיכרון או בנפש. כאשר אדם חווה אירוע עוצמתי כמו אובדן, איום, פציעה, או פחד עז, הגוף מגיב באופן מידי. מערכת העצבים נכנסת למצב חירום שמכונה "הילחם, ברח או קפא".
בתוך שבריר שנייה קצב הלב מואץ, השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה – כל הגוף מתגייס כדי להגן עלינו.

ברוב המקרים, כאשר הסכנה חולפת, הגוף חוזר בהדרגה לאיזון. אבל כאשר החוויה קשה מדי לעיבוד רגשי, או שהתגובה ההגנתית לא מסתיימת כראוי, הגוף עלול להישאר "תקוע" במצב חירום גם הרבה אחרי שהאירוע חלף.

כך מתחיל תהליך סמוי שבו מתח רגשי שאינו משתחרר נשמר בגוף. השרירים נדרכים, מערכת העיכול מתקשה לתפקד, מופיעים כאבים כרוניים או עייפות שאין לה הסבר רפואי ברור. למעשה, הגוף ממשיך "לזכור" את החוויה, גם אם התודעה מנסה לשכוח.

ביום הזיכרון, כשזיכרונות מודעים ולא מודעים צפים מעל פני השטח, ייתכן שנרגיש את התופעות האלה מתחדדות: כאבים, עייפות, חרדה גופנית. זו לא מקריות — זו דרכו של הגוף לדבר אלינו.

מה זאת אומרת "הגוף זוכר"?

כשאנחנו מעלים זיכרונות, בדרך כלל אנחנו מדמיינים בראשנו תמונה או אפילו "סרט" קצר. אבל כשמדובר בטראומות עמוקות, הזיכרון אינו רק מחשבה דמיונית — הוא תסמין פיזי לחלוטין. הוא מתבטא בתחושות גוף, ברפלקסים אוטומטיים, ולעיתים גם בכאבים שאין להם סיבה רפואית ברורה.

מחקרים בתחום הטיפול בטראומה, וביניהם ספרו הידוע של ד"ר בסל ואן דר קולק "The Body Keeps the Score" , מראים שזיכרונות טראומטיים מאוחסנים במערכת העצבים, בשרירים ואפילו בתאי הגוף. הגוף "זוכר" גם כאשר המוח המודע כבר הדחיק את האירועים הקשים לפינה רחוקה.

איך אנחנו מרגישים את זה ביום-יום?

• תגובה גופנית עזה לסיטואציה רגילה, כמו רעד, דופק מואץ או קוצר נשימה.

• תחושת קפאון או ניתוק בזמן מתח — כאילו משהו בפנים "מתנתק" מהמציאות כדי להגן עלינו.

• הופעה של כאבים גופניים, עייפות כרונית או תחושת עומס, גם בלי סיבה רפואית גלויה.

המנגנון הזה נבנה במקור כדי לשמור עלינו, אבל כאשר הוא נשאר מופעל לאורך זמן, הוא עלול להפוך למקור של סבל.

חשוב להבין: אנחנו לא "ממציאים" את התסמינים. הגוף פשוט מדבר בשפתו, ומבקש עזרה לריפוי הפצע.

איך טיפול גוף-נפש יכול לעזור?

כאשר הגוף נושא זיכרונות כאובים, אין די בדיבור בלבד כדי לרפא. הטיפולים המסורתיים, המבוססים על שיחה, חשובים, אך לעיתים נדרש מענה נוסף. כאן נכנס לתמונה טיפול של גוף ונפש.

המטרה בטיפול מסוג זה היא לא רק לספר את הסיפור מחדש, אלא לעזור לגוף לשחרר את מה שהוא "זוכר" וליצור חוויות חדשות של ביטחון, רוגע ושליטה.

כמה מהגישות המרכזיות כוללות:

• חוויה סומטית:
  פסיכותרפיית גוף-נפש, שפותחה במטרה למנוע ולטפל בקשיים פוסט טראומטיים ובמתח כרוני. במהלך הטיפול נעשית עבודה עדינה עם תחושות גוף כדי לעזור למערכת העצבים "לפרוק" את המתח התקוע ולהחזיר את הגוף למצב של רגיעה טבעית.

• טיפול במיינדפולנס:
  פיתוח תשומת לב מודעת למה שמתרחש בגוף ברגע הזה, מבלי לשפוט. התרגול מחזק את היכולת להיות נוכחים בתחושות, גם כשהן קשות, ולהפחית את עוצמת התגובות האוטומטיות.

• EMDR  עיבוד מחדש והפחתת רגישות באמצעות תנועות עיניים:
  שיטה ייחודית המסייעת לעבד זיכרונות טראומטיים כך שהם יאבדו מהעוצמה הרגשית והפיזית שלהם.

• עבודה עם נשימה, תנועה וקרקוע:
  יוגה טיפולית, תרגילי נשימה, הליכה מודעת — כל אלה מחברים מחדש בין הגוף לנפש, ומחזקים את תחושת היציבות והביטחון.

חשוב לדעת:
תהליך ריפוי הגוף והנפש הוא עדין ואיטי. הוא דורש סבלנות, הקשבה לעצמנו ובחירה בגישות טיפוליות שמכבדות את הקצב האישי שלנו.
לפעמים, תנועה קטנה או נשימה עמוקה אחת הן כבר התחלה של חיים חדשים.

לא לאבד תקווה

הבשורות הטובות הן שאם הגוף זוכר — הוא גם יכול ללמוד לשכוח את הכאב, או לכל הפחות לרפא אותו. הזיכרונות לא נמחקים, אבל הדרך שבה אנחנו נושאים אותם יכולה להשתנות.

דרך טיפול גוף-נפש, תרגול של נוכחות מודעת וחיבור מחודש לגוף, אנחנו יכולים ללמד את עצמנו שהסכנה חלפה, ולבנות מחדש תחושות של ביטחון, עוגן ושקט פנימי.

הריפוי לא מתרחש ביום אחד. זהו תהליך של הקשבה, חמלה עצמית, וחיזוק עדין של האמון בגוף ובנפש שלנו. גם אם הדרך רצופה עליות ומורדות, כל צעד קטן הוא ניצחון.

במיוחד בימים שבהם הזיכרונות יכולים להשתלט עלינו, חשוב להזכיר לעצמנו: הכאב הוא חלק מהסיפור שלנו, אבל הוא לא כל הסיפור. בתוך כל אחד מאיתנו טמון גם הכוח לרפא, להתחזק ולחיות חיים מלאים, למרות ולצד הזיכרונות.