סיון רהב מאיר: האם אתם יודעים את הדברים האלה על השואה?

את הטקסט הבא שלחה אלי בצאת החג רווקה לא-צעירה. לדעתי הוא יכול לחזק כל אחד, בכל מצב: "שלום סיון. היה לי חג די מבאס, אבל בשביעי של פסח נזכרתי ברעיון ששמעתי פעם: בכל חג אנחנו מקבלים מתנה, ונטענים מחדש באמונה ובקדושה.

"העניין הוא שאנחנו מקבלים את המתנה הזאת גם אם לא הרגשנו כלום. עצם זה שהשתתפנו בליל הסדר, שתינו 4 כוסות, קראנו את ההגדה ואכלנו מצה – זה דבר גדול. מובן שאם עושים הכנות ומתחברים תוך כדי – זה עובד טוב יותר, אבל גם אם לא, גם אם היינו עצבנים ועצובים וממורמרים ומתביישים ומקנאים באחות שכבר התחתנה והיא מוקפת בילדים, וגם אם הדבר האחרון שרצינו זה עוד חג כזה – אלוקים נתן לנו את המתנות האלה.

"אכלנו מצה – בום. קיבלנו זריקה של מנת אמונה לכל השנה. זה נספג בגוף, בנשמה. זה לא תלוי בהרגשה שלנו. נרצה או לא נרצה, עכשיו אנחנו אחרים. קיבלנו כוחות מחודשים מכל המצוות האלה. ומעכשיו כל השנה, בזמנים של התמודדות, אתגרים, פיתויים, ייאוש ועצבות – אנחנו יכולים לשאוב קצת מהכוחות האלה שקיבלנו ולהתחזק מהם.

"כי כמו שאלוקים היה עם אבותינו במצרים, הוא שומע גם את הזעקה והכאב שלנו. וגם הגאולה שלנו – בסוף תגיע".

אמן. בשורות טובות.

שמעתם על המשלחת מהעיר מודיעין?

"שלום סיון, חג הפסח הסתיים, חג החירות, וחשוב לנו שיידעו בישראל על סיפור שקשור בחירות שלנו ובעמידה על ערכים ועצמאות רוחנית: ובכן, המשלחות של רשת אמי"ת מודיעין ושל ישיבת בני עקיבא 'לפיד' במודיעין הגיעו ביום שישי לשלב מתקדם בתחרות העולמית ברובוטיקה ביוסטון, ארצות הברית. השלב המכריע נקבע לשבת.

"וכך הודענו להם בשידור חי: 'אנחנו שמחים להגיע עד לשלב הזה, אבל פורשים מהתחרות בגאווה, כי אנחנו שומרים שבת, וזה ערך יהודי עליון עבורנו. אתם מוזמנים ללמוד עוד על יום השבת בדוכן שלנו, השארנו שם חומרי הסברה על היום הקדוש. שבת שלום לכולם. אנחנו מקדישים זאת למען אחינו החטופים ולהצלחת עם ישראל'.

"אנחנו משתדלים להגיע הכי רחוק שאפשר, אבל בלי לוותר על היהדות שלנו".

יש טוב ויש רע

האמת היא שהיה לי קל יותר בפרשת נח. כתבתי כאן איך נכנסו לתיבת נח "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" וגם "מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה". ופרשנינו מסבירים: התורה כתבה "הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה" ולא כתבה "הבהמה הטמאה", כדי לא לנקוט בלשון מעליבה ובוטה. כי עדיף לטרוח ולהאריך את דברינו, רק כדי לדבר באופן עדין ומכובד יותר.

אבל השבוע, בפרשת שמיני, כשלומדים על נושא הכשרות, התורה משתמשת שוב ושוב בביטוי "טָּהֹר" מול "טָּמֵא". למה פתאום אפשר לכתוב את המילה החריפה הזו, "טמא"? למה לא לדבר בעדינות?

התשובה היא, שאם מדובר בסיפור, על החיות שעלו לתיבה בזוגות, כמו בפרשת נח, ראוי לשמור על נימוס. אבל לפעמים צריך לתת הוראות ברורות ומדויקות, מה לעשות ומה לא לעשות. כשמדובר בפסיקת הלכה, בהבהרה חד משמעית מה כשר ומה לא כשר, מה מותר לאכול ומה אסור - צריך לדבר ברור, להשתמש במילים המפורשות: טהור וטמא. על החזיר, למשל, התורה כותבת "טָמֵא הוּא לָכֶם", חד וחלק.

זה לא פשוט לדעת מה לומר ומתי. מצד אחד, אסור לפגוע ולהשתמש במילים חריפות וקשות כשלא צריך. מצד שני, חשוב לזכור שאכן יש טוב ויש רע. לפעמים צריך להגדיר גבולות ברורים ובהירים מאוד. בלי להיכנע למכבסת מילים, שעלולה לטשטש לבסוף לגמרי את ההבדלים בין מותר לאסור. בפרשה שלנו כתוב במפורש: "וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר".

שנזכה להבדיל.

יום השואה תשפ"ה – האם אתם יודעים?

חשוב לי לפרסם את הרשימה הזו בכל שנה מחדש לקראת יום השואה. 6 עובדות מדהימות על השואה שכתב הפרופסור יוסף בן-שלמה ז"ל:

1. "יודנריין" – לראשונה בתולדות העמים, מדינה שאפה להשמדה מוחלטת של עם אחר, שרובו בכלל לא חי בשטחה. המטרה לא הייתה לגרש את היהודים מטריטוריה מסוימת, אלא למחוק אותנו לחלוטין, מכל העולם כולו. במסמכים הנאציים על מספר היהודים בעולם שיש להשמיד, ספרו גם את הקהילה הקטנטנה של 200 יהודי אלבניה.

2. אין מתנגדים – בוועידת ואנזה הוחלט פה אחד על יישום "הפתרון הסופי", בלי הערת התנגדות אחת. פורום נרחב, מכובד ופומבי מקבל את ההחלטה, ואף אחד לא עוצר זאת.

3. הגרמנים פועלים נגד האינטרס שלהם – גרמניה הלכה והפסידה במלחמת העולם השנייה, אבל פעלה באופן לא רציונלי: במקום להשקיע רק בלחימה עצמה, הגרמנים המשיכו “לבזבז” אנרגיה על "תעשיית" ההשמדה של היהודים.

4. הם לא היו משוגעים – הרוצחים היו אנשי משפחה, בעלי מקצועות, משכילים ושפויים. אפילו מתורבתים מאוד, ביחס לעמים אחרים. מיליוני אנשים רגילים, מן השורה, לא ראו בעיה לקחת חלק בפרויקט ההשמדה הענק הזה.

5. המחנות לא הופצצו – מפעלי ההרג המשיכו לפעול בלי שמישהו מבחוץ יפסיק זאת, בלי שצבא בעלות הברית יתערב, בעוד שמפעלי תחמושת כן הופצצו.

6. אין בחירה – בניגוד לגזירות ולרדיפות אחרות בהיסטוריה, כאן לא הייתה ליהודים אפשרות להינצל על ידי שיתוף פעולה עם האויב, על ידי גירוש או המרת דת. המוות היה האופציה היחידה שציפתה להם.

מול הכחשת שואה, מול בורות ושכחה, מול טענות שזה בכלל לא היה אירוע ייחודי או אירוע אנטי-יהודי – חובה לזכור. זהו אירוע חד פעמי בתולדות האנושות - כי אנחנו חד פעמיים. כי יש לנו תפקיד. אם הרוע המוחלט רואה בנו אויב - מה השליחות שלנו בעולם?

להתבונן במסירות הנפש, וללמוד ממנה

יום השואה תשפ"ה. הנה אחד מסיפורי השואה המכוננים בעיני:הרב אליעזר סילבר, ממנהיגי יהדות ארצות הברית, היה נשיא "ועד ההצלה" שפעל למען הניצולים. אחרי השואה הוא הגיע לאחד ממחנות העקורים, ארגן תפילה, והזמין את אחד הניצולים להצטרף.

האיש סירב בתוקף, וגם הסביר מדוע: "במחנה שלנו היה איש דתי שאיכשהו הצליח להבריח לתוך המחנה סידור תפילה ונתן גם לאחרים להתפלל. בהתחלה הערצתי אותו על אומץ הלב ועל האכפתיות לכולם, אבל למחרת קלטתי את התמונה המלאה: הוא 'השאיל' את הסידור לאנשים תמורת מזון. הוא פשוט ניצל את חולשתם. יהודים רעבים נתנו לו את פיסת הלחם האחרונה שלהם עבור שימוש של כמה דקות בסידור. אם כך מתנהגים יהודים, אני לא מתכוון לפתוח יותר לעולם את הסידור!".

הרב סילבר הקשיב, חשב לרגע, ואז ענה לו ברוך: "יהודי יקר, אני מבין ללבך. קשה לשפוט אדם במצב כזה, ובאמת לא ראוי לעשות שימוש כזה בסידור. אבל יש לי רק שאלה אחת: מדוע אתה בוחר לראות רק את האיש שהשתמש בסידור שלו כדי לקחת לחם מפיהם של יהודים רעבים? מדוע אתה לא מביט ביהודים הרבים שהיו מוכנים לתת פיסת לחם אחרונה, רק כדי להתפלל בסידור? והאם לא ראוי שאנחנו נמשיך לעשות את מה שהם מסרו עליו את הנפש?".

בשורות טובות.